Page 100 - תאטרון 43
P. 100
הנוצרי .עוד הורה ,שלא קיים בעיבוד זה ,הוא גובו הזקן ,האב של
לנצלוט המשרת .קטעי המשרתים הם ,שוב ,אלמנט קבוע בקומדיה דל-
ארטה ,לא רק בתור אתנחתא קומית ,אלא כמראה עממית וקלילה
ליחסים הרציניים של בני האצילים או הבורגנים .והנה ,לנצלוט עולה
בדרגה ,לא רק בגלל ששיילוק יהודי ,אלא יותר בגלל שהוא קמצן
ובגלל שהוא בורגני (או בגלל שהוא מסמל את הכסף הפאודלי הישן).
כשהוא עוזר לג'סיקה לברוח ,הריהו כפיגרו שמסייע לרוזינה לברוח
בהספר מסיביליה לבומרשה( .וכידוע ,פיגרו אחר-כך פשט את גלימת
הפרילנס והלך לעבוד אצל הרוזן ש"חטף" את רוזינה).
אבל בעצם ,מה שמעניין במחזה הזה ,במקור ובמיוחד כאן ,הוא היחסים
בין אנטוניו ובסניו .יש חוקרים שטוענים שבין השניים שוררים יחסים
או לפחות מתחים הומוסקסואליים .לא ברור מה הגילאים שלהם ,אבל
אני מניחה שההפרש לא היה רב ,כי בימים ההם לרוב לא חיו יותר
מדי .ובכל זאת ,למרות שבהפקה זו בהחלט ניתן להסיק איזשהו מתח
מיני בין השניים ,לוהק לתפקיד אנטוניו השחקן הוותיק (והחתיך ההורס)
דן תורג'מן .לצידו לוהק בסניו צעיר ונערי (אביאל שיליאן) ,יפיוף שהומו מזדקן
בהחלט היה נדלק עליו ,אבל יותר מכל זה ,היה נראה כי אנטוניו שלפנינו הוא האב
סצינת התיבות .מימין לשמאל :ניהאד ראדא ,גל פריי ,רבקה אזמרלדה תלחמי,
קוריל בלמור סוויסה ,דנה אילן
98תאטרון גיליון 43
