Page 95 - תאטרון 43
P. 95
א חגרסיטהר וה דצ גרהמ ה
הקפיטליזם .לא רק שהוא עוסק בסוגיית ההלוואה בריבית ,שהוקעה
על-ידי הכנסייה אך נדרשה למסחר החדש,
כפי שמזכיר אבי עוז במבוא למחזה" :הקהל הריע למיטב מחזאי הדור
על התקפותיהם השנונות על הריבית ,ובסיומה של ההצגה רץ הישר
מבית התיאטרון לשלם את חובותיו או לגבות את דמי-הריבית" (עמ'
,)33אלא שבאופן עקיף הוא בעצם מצביע גם על ניצחון הקפיטליזם
המסחרי על הקפיטליזם הפאודלי.
אנטוניו למשל ,יכול להיראות כגיבור שקר ,כאדם ללא משפחה או עוגן
בחיים ,המעמיד פני אציל ונלחם למען מטרה מוסרית נעלה ,אך זוהי
כסות צבועה ,כיוון שבעצם הוא כולו מוכוון להכנעת הפאודליזם
ולדיכוי של שיילוק ,לא כגורם מפריע מוסרית אלא כגורם מפריע
כלכלית .הוא פועל כנגד הכסף הפיאודלי הישן שמגיע מהלוואה בריבית
לעומת הכסף הקפיטליסטי החדש שנובע מהשקעות בשוק החופשי.
מראים לנו היסטוריונים ,שאותם אנשים שהתלוננו בימיו של שקספיר
על ה 35%-רווח של המלווים בריבית ,היו בעלי עסקים שהניבו רווח
של 1000%ויותר בעודם מלווים כספים בעצמם ,אולם תמורת אחוזים
מהרווחים ,שהגיעו לרוב ממסעות סחר אל העולם החדש ,כך שהם
בעצם שותפים בניצול הקולוניאלי של העולם החדש וקרוב לוודאי שגם
במסחר עבדים .הרמז לכך במחזה עבה ,שהרי אחת מספינותיו של
אנטוניו נמצאת במקסיקו .בדיוק כאז גם היום אנו נהנים מניצול
סדנאות היזע של העולם השלישי ,תוך שאנו מעמידים פנים ,בהכחשה
מקייאווליאנית ,שהן אינן קיימות ,בדיוק כפי שהראה בודריאר,
באמצעות הצגת דימויים וסימולקרות מניפולטיביים שמחליפים את
התמונות האמיתיות של הניצול .גם באסניו הוא מעין אנטוניו בזעיר
אנפין ,וגם הוא מחזר אחרי בעלי הרכוש הפאודליים ,כדי לנצל אותם
לצרכיו ,בדיוק כפי שנוצלו הילידים בעולם החדש .הנה פורציה,
הוונדרוומן של המחזה ,גם היא ממירה את קרקעותיה במטבעות ,או כפי
שמסביר עוז" :כתוצאה מן המפגש ההכרחי בין עולמה לעולמו של
באסניו נאלצת גם פורציה לפרוט את אהבתה לדוקטים של זהב( ".עמ'
.)32בסופו של יום ניתן לטעון שאנטוניו חובר לפורציה כדי לגרור את
היהודי למלכודת ,כך שלא רק שהוא יסולק מהזירה ,אלא גם כדי שהוא
יוכל להשתלט על כספו 7.בדיוק כמו שהוא עושה בעקיפין לפורציה
7 See: David M. Boje, “Merchant of Venice: A Clash of Feudal, Banking, and
Commercial Capitalisms,” 2002.
93תאטרון גיליון 43
