Page 99 - תאטרון 43
P. 99
א חגרסיטהר וה דצ גרהמ ה
בעולם שלנו האצולה בעצם אינה קיימת כשחקן בשיח ,ומשום כך לא
נותר לנו אלא להפוך את שליט ונציה האציל לאשת עסקים ממולחת.
מה נאמר לאור זאת לחידה שלו על זהב ,כסף ועופרת .הנה מצאתי
הסבר מעניין (שלא נכנס להפקה זו) :הזהב מסמל את הזהב הספרדי,
שאותו גזלו מהילידים בקולוניות ואת הכיבוש שהיה מקור עושרם ("אם
תיבחר בי – תנחל תשוקת רבים") .הכסף מסמל את עולם האצולה
הפאודלי שזכותו באה לו בירושה ("אם תיבחר בי – תשיג על פי
זכותך") ואילו העופרת ,בה בוחר בסניו – מסמלת את גלגל המזל ,את
השוק החופשי של הקפיטליזם החדש ,את משחקי המזל וההסתכנות לשם
רווח ,עליה כתב אביה של פורציה בכתב החידה" :אם בי תבחר ,תשים
הכול בכף" 8.האם אביה של פורציה ,האציל הפאודלי ,משדך אותה
לכוח הבורגני העולה או שמא היא בעצמה ,בתוקף תפקידה כגלגל
המזל של המחזה ,לפי אותו הפירוש ,מציינת את המהפך המוצלח של
הכסף הישן לכסף החדש.
אלא ששקספיר לא הציג את משפט שיילוק כקנוניה בורגנית
קפיטליסטית .נהפוך הוא ,דווקא כעת הוא ברח לעולם הקומדיה דל
ארטה ולדמות הדוטורה ,עם טוויסט קטן ,את הדוטורה כעת ,משחקת
אישה .אותה אישה שמסמלת כעת את גלגל המזל של הקפיטליזם
החדש ,כאמור .מי שיבין יבין ומי שלא – לא .והניצול הקטן הזה של
החוק הוונציאני ,המפלה את היהודים והמעניש אותם בחומרה אם ישפכו
דם נוצרי ,יותר משהוא נראה לנו כאן כמו החוקים נגד טרור הזרים,
כלומר כאמצעי דיכוי מפחיד; יותר מאשר הוא נראה לנו התחכמות לא
מציאותית במיטב מסורת הפארסה והקומדיה על כלליה הקבועים באותה
תקופה; הוא נראה לנו התפלפלות אפשרית לחלוטין בעולם המשפט של
היום .שבגינה הפארסה כבר אינה נתפסת רק כאמצעי תיאטרוני גרידא,
אלא כתיאור אותנטי כמעט של המציאות בימינו.
במקור שיילוק הוא הפנטלונה -זה ששם כדי שנלעג לו ונצחק עליו.
זה שמגיע לו כל מה שקורה לו ,בעיקר בגלל היותו דוגמתי .במקרה
הוא גם זר .הבריחה של בתו למאהבה הנוצרי אינה טרגדיה כי אם
מהלך נדרש שסופו לגרור אחריו גם את אב .מין פרויקט נעל"ה שכזה.
אבל אנחנו יהודים .אז בשבילנו זו טרגדיה .והנה שוב האלמנט הקומי
הקבוע (ע"ע הקמצן למולייר) הופך לאלמנט טרגי בדמות "הבן האובד"
8 Ibid.
97תאטרון גיליון 43
