Page 101 - תאטרון 43
P. 101
א חגרסיטהר וה דצ גרהמ ה
הוונציאנים גזענים כלפי היהודים ורוצים לנצרם .אומרים לנו
שגם התופעה הזו התחילה רק עם הקפיטליזם החדש ,עם
הפגישה ההכרחית בין מי שלא נפגשו עמו קודם .וגם ,חשוב
לזכור ,עם ההצדקה שאפשר לנצל אותם ,לשעבד אותם
האחראי של בסניו חולה האהבה .איש הכסף בשירות האוהבים הצעירים,
שמוכן ללכת הכי רחוק ,כדי להגן על בנו .כלומר ,כדי להגן על הסדר
הקיים .במקור ,יהיו מי שיבינו זאת כהגנה על אמת המוסר הנוצרית ,זו
שאוסרת על הלוואה בריבית .בעיבוד שלפנינו ,אומרים לנו חד וחלק
שהכול כסף .הנה למשל תוספת עכשווית מפי אנטוניו" :אסור שאיש
כזה יהיה מופקד על הזהב שלנו .נפשו אינו כרויה ליופי ,ותואם
הצלילים הערבים אינו נוגע ללבו .הופך את הזהב שלנו לשטרות,
למשכונות ,ביטוח ואחוזי ריבית .אסור לבטוח
באדם כזה ,אנו נכון לכל דבר כדי שלא נפקיר את אוצרותינו בידיו".
מצד שני ,בעיבוד הנוכחי ,גם בסניו הוא איש כסף ,יזם צעיר
(אהבהבים זה עיסוק צדדי בעיבוד הזה כאמור) .לפיכך ,לא רק שבסניו
יכול לשמש כשליחו של אנטוניו המבוגר במסעות ציד הרווחים ,אלא
שאפשר לתפוס את אנטוניו כ"מנטור" שלו ,אם נשתמש במונח מקובל
היום.
והנה גם במקרה הגולם משמש המהר"ל כמנטור לגולם ,אך
מסרב להיות לו לאב .הוא מעניק לו את שמו ,ומלמד אותו
כיצד להתנהג ,אך אינו רואה לנכון להקצות לו את תשומת
הלב המספקת כדי שירגיש שייך .כדי שיתקבל לא רק כאובייקט
מנוצל אלא כסובייקט עם צרכים רגשיים ולמרבה הצער ,גם
גופניים .מכאן ,שהבחירה דווקא במחזה זה של ראשית
התיאטרון העברי ,מסמלת ביתר שאת את שברון הדרך ,את
אובדן האב הגדול ,שאנו חווים כעת בעידן של סוף
האידיאולוגיות .הנה לנו דוגמה לקו תפר עדין שמסמן מחזה זה,
הקו הנפיץ והשביר בין גאולה וצמיחה – אוטופיה ,לבין שבר
וחדלון – דיסטופיה .שהרי לייוויק כתב אותו כמחזה גאולה.
99תאטרון גיליון 43
