Page 91 - תאטרון 43

‫א חגרסיטהר וה דצ גרהמ ה‬

‫כיצד יגן על עצמו היהודי? שאלה משותפת לשני המחזות‪,‬‬
‫הגולם חי! והסוחר מוונציה‪ .‬שיילוק מקביל למהר"ל‪ .‬כי גם‬

‫שיילוק מחפש נקמה – ובכך‪ ,‬לדידו‪ ,‬הוא שווה ערך לגויים‬

‫הבידור צריך להיות עכשווי‪ ,‬ואם אפשר גם רפלקסיבי‪ ,‬כמו מקהלה‬
‫יוונית‪ ,‬הוסבר לנו בדיון לפני ההצגה‪ .‬אולי דווקא החזרה הזו‬
‫לשורשים‪ ,‬יכולה להפוך את הצו הבידורי למהלך אינפורמטיבי‪ .‬אז לא‬
‫רק שירים יש לנו‪ ,‬מהם מוכרים וקיטשיים כמו ‪ Money Money‬של‬
‫אבבא‪ ,‬אלא גם ‪ 3‬רצועות לפחות של "‪ 60‬שניות על…"‪ 60 :‬שניות על‬
‫ריבית‪ 60 ,‬שניות על זרים‪ ,‬זהב וכלכלה‪ 60 ,‬שניות על חוקי חירום‪.‬‬
‫ולאחר שבועיים‪ ,‬זה קצת מזכיר את רצועות ההרצאות של (ד"ר) קת'רין‬
‫שטוקמן שנוספו לאויב הציבור‪ ,‬אלא ששם‪ ,‬לא היה ברור אם זה חלק‬
‫מההצגה או רפלקציה על‪ ,‬אם זה ברצינות או בגיחוך‪ ,‬כלומר לא היה‬
‫מספיק מרחק בין האירועים על הבמה לאלו שלפניה‪ ,‬ולכן התגלה‬

‫הרעיון הזה בסופו של יום כאמצעי עקר‪.‬‬

‫אני שבה ושואלת את עצמי‪ ,‬אם הפנטלונה של המחזה הזה היה חייב‬
‫להיות יהודי‪ ,‬או שהוא יכול להיות זר‪ ,‬כמו שהיה במקורות עליהם‬
‫הסתמך שקספיר‪ .‬אולי זו רק עוד תכונה שעזרה לשקספיר להקצין את‬
‫הדמות‪ .‬אבל בכל זאת‪ ,‬נרמזת קנוניה עולמית כאשר מוזכר ששיילוק‬
‫בעצמו לווה מבן שבטו תובל את הכסף שהלווה לאנטוניו‪ .‬ואולי כאן‬
‫מתמזגות שתי מסורות‪ :‬זו של פנטלונה וזו של המלווה בריבית היהודי‪,‬‬

‫והנה גם תובל יוצא מן המחזה המקורי ונכנס לסיפור המסגרת‪,‬‬
‫למהדורת החדשות בתור פרשן‪ .‬בהסוחר מונציה‪ ,‬גם שיילוק בסוף‬
‫מרואיין לטלוויזיה‪ .‬אלא שבמילות המחזה עצמו‪ :‬הוא מרוצה‪ .‬אבל‬

‫במקום לפורציה הוא אומר זאת לאנקור‪-‬וומן‪/‬זמרת סלרינה‪.‬‬

‫נקמה‬

‫נקמה ‪ -‬או כיצד יגן על עצמו היהודי? שאלה משותפת לשני המחזות‪.‬‬
‫שיילוק מקביל בזאת למהר"ל‪ .‬שיילוק מחפש נקמה – בכך‪ ,‬לדידו‪ ,‬הוא‬
‫שווה ערך לגויים‪" :‬אם אנו דומים לכם בכל השאר – הנה נדמה לכם גם‬
‫בעניין הזה‪ ,‬אם יהודי פוגע בנוצרי‪ ,‬לאיזה חסד יזכה מידיו? – נקמה! ואם‬
‫נוצרי פוגע ביהודי‪ ,‬לאיזה שפל רוח יצפה ממנו‪ ,‬על פי המופת הנוצרי? –‬

‫‪ 89‬תאטרון ‪ ‬גיליון ‪43‬‬