Page 88 - תאטרון 43
P. 88
אבל בהצגה היום מסקין האב לא נוכח כסוג של גולם ,אותה דמות ללא
שורשים המחפשת קרבה ושייכות ,אלא כאב המיתולוגי של הבן הנוכח,
של ההצגה ,של תיאטרון הבימה (עם האם הגדולה רובינא) ואולי גם של
התיאטרון בכלל .אולי הבן כאן הוא סוג של אורקל ,או נביא עיוור.
אותו מסקין (האב) שיחק גם את שיילוק בהצגה הסוחר מונציה .גם אותו
שיילוק מחפש שייכות (אצל הגויים) ,עומד על כך שגם הוא כאחד
האדם ,שגם לו מגיע אב (בנאום המפורסם ההוא) .בנוסף ,סופו ,כמו
אצל הגולם ,שהוא מגזים בתגובותיו ,הגמישות ממנו והלאה ובסופו של
יום הוא מוצא להורג -גם אם מטפורית בדמות המרת דתו ,או
בגירושו ,או שנייהם .תלוי באיזו גרסה אתם צופים .כך זה היה בגרסה
של המחזה שראיתי במסגרת התיאטרון של האקדמיה לאמנויות המופע.
וגם שם ,לא היה מנוס ממעשה הרפלקציה .אלא שהטכניקה היתה
שונה.
כולנו ,כמו הגולם או כמו שיילוק ,עדיין מחפשים אב .מחפשים יציבות,
תכלית קיומית ,סיבה להיותנו כאן.
מימין בכיוון השעון :יעל ניברון ,רודיה קוזלובסקי ,גד קינר (קיסינגר)
86תאטרון גיליון 43
