Page 89 - תאטרון 43
P. 89
א חגרסיטהר וה דצ גרהמ ה
כולנו יהודים
יהודים אנחנו ,ומכיוון שכך -לעולם לא נראה את הסוחר מוונציה
לשקספיר כאחד העמים .שקספיר נתכוון להשיב את הסדר על כנו
בהכחדת היהודים ,כלומר בהכחדת היהדות ובהתנצרותם של אלו
ובקבלתם אל "כת הזהב" .זו בשם האהבה וההוא בשם הכסף .ללמד
לקח את "הפנטלונה" של המחזה ,כמו שמלמדים לקח את הקמצן של
מולייר (המאוחר ממנו ,שגם הוא נחשד כמלווה בריבית) .והפנטלונה
הזה הוא במקרה יהודי ,כי היהודים היו אלו שהלוו בריבית .על
הנוצרים נאסר לעשות זאת בשם החסד הנוצרי .בגרסה שלפנינו כת
הזהב היא גם מדינת הלאום המתהווה ,בהשפעה ישירה של מקיאוולי,
בן התקופה .אבל אנחנו יהודים -לעולם נודדים :מתחילים את ההצגה
בנדודים ומסיימים אותה בנדודים .והנה אף מתקיים לפנינו מעשה
טוביה החולב של שלום עליכם ,וג'סיקה זו עוד חוזרת לאביה ונודדת
איתו .אולי לאמריקה.
ולא זה התקדים היחיד פה .בהמשך ישיר לאוונטי פופולו של רפי בוקאי,
הנה שיילוק שלנו ערבי ,לבוש קפוטה ממשי .אומרים לנו שהוא מסמל
גם את נדידת העמים הגדולה של זמננו ,הפליטים הערבים הגודשים את
אירופה בעקבות מלחמת האזרחים העקובה מדם בסוריה .אבל אנו גם
תמיד זוכרים ,מי במפורש ומי באי רצון בולט ,שהערבי שלנו הפך לזר
בארצו שלו ,זה שמתנצל לא על זרותו במקום חדש ,אלא על הזרות
שנכפתה עליו מעצם הגדרה מחדש של המקום בו הוא ישב מקדמת
דנא .וביתר שאת ,שיילוק שלנו הוא מוראד חסן ,שחקן שאולץ לצאת
ולנדוד למקורות פרנסה אחרים בגלל סגירת התיאטרון שלו "אל-מידאן"
בשם אי-הנאמנות למדינה (היתה או לא היתה) .אבל אני חשבתי,
שאולי שיילוק היה צריך להיות סודני .עם כל הכבוד ,ערבים בתפקיד
הזה ,ראינו מספיק.
אקטואליזציה של שקספיר
כאן בחרו לקחת 70%שקספיר ככתבו ,כלומר בתרגום משכבר השנים
של הבמאי והמעבד אבי עוז וגם 30%תוספות אקטואליות .הנה כאן,
מסופר לנו הסיפור של הסוחר מוונציה ,הוא אנטוניו ,וסיפורו של
הנושה שלו ,שיילוק הזר .וגם סיפורם של כל יתר האוהבים הצעירים,
מבעד לסיקור הטלוויזיוני .ואם בהפקה של דולי הפנינים באופרה
87תאטרון גיליון 43
