Page 128 - תאטרון 43

‫אכן‪ ,‬הפקות של יצירתו היו שונות מאוד זו מזו‪ .‬ווינוור לעומתו מדייק‬
‫בהגדרת יצירתו על בסיס מוסיקלי‪" :‬הצורה קרובה לזו של קנטטה‬

‫ואורטוריה‪ ,‬מולחנת מאריות (‪ ,)...‬קטעי מקהלה (‪ )...‬ורצ'יטטיבים‪".‬‬

‫רעיון האפוקליפסה ליווה את החשיבה האוטופית מתחילתה‪ ,‬והוא עוקב‬
‫אחריה כצל‪ .‬אין גן־עדן ללא אפוקליפסה‪ .‬אצל ברכט המבוגר אין הרבה‬
‫אפוקליפסה‪ .‬ברכט האידיאולוג הבשל מחזיק קצר את ברכט האמן‬
‫המסכן‪ .‬דימוי עגלה נעה על בימה מסתובבת הנעה בכיוון הפוך לעגלה‬
‫מקפיא‪ ,‬למעשה‪ ,‬את התנועה ההיסטורית‪ :‬הדימוי הבימתי של עגלת‬
‫אימא קוראז' המפרנסת את ילדיה ממלחמה שהורגת אותם הוא מרשים‪,‬‬
‫אך הופך את הדינמי לסטטי‪ .‬לכן הוא פסימי יותר מאופטימי‪ ,‬אך לבטח‬
‫אינו אפוקליפטי מובהק‪ ,‬אפקטיבי ושדיר כמו קריסת מגדלי התאומים‪.‬‬
‫אגב אפוקליפסה‪ :‬אריק הובסבום מציין‪ ,‬ש"אמנם‪ ,‬הם אינם ניצבים‬
‫לבדם מבחינה זו‪ .‬הקפיטליסטים כמו הקומוניסטים מנועים מהבנת‬
‫העתיד‪ ,‬וכמותם הם נדהמים על כך שאנשי התיאוריה ונביאיהם‬
‫הכזיבו"‪ – 10‬וצדק‪ .‬הגירעון האידיאולוגי קיים בשני הצדדים‪ .‬אף על פי‬
‫כן‪ ,‬ההפסד באשר לביטחון בעתיד קשה יותר לשאתו מצד השמאל‪,‬‬
‫מאשר לאלה שלא היה להם מעולם משהו אחר בראש חוץ מאשר לאחוז‬
‫בכל מחיר בזנבנב של עצמתם ושל זכויות היתר שלהם עצמם‪ .‬והנה‪,‬‬
‫גם יוסי דן טוען שהתהליך האפוקליפטי שאנו שרויים בו הוא קץ‬

‫האפוקליפסה‪11.‬‬

‫לאדם חמקמק ומתוחכם כמו ברכט לא היה קשה להתרשם מהכמיהה‬
‫הגרמנית המסורתית לכיליון חרוץ ולקץ‪ ,‬אי־שם בין מיתוס גרמני של‬
‫שקיעת אלים‪ ,‬אחר כך ברוח ווגנריאנית‪ ,‬ובעקבותיה אירועים‬
‫היסטוריים שחווה בזמנו ולא היה קשה להפנימם כאתחלתות של דמדומי‬
‫תרבות‪ .‬כשהדברים קרו באמת‪ ,‬קודם הזוועות ברייך השלישי ואחריהן‬
‫דיכוי הטוטליטריזם הסובייטי וגם ב־‪ DDR‬שאליה בחר לחזור מגלותו‬
‫בארה"ב‪ ,‬או אז הפכה האפוקליפסה הבימתית הברכטיאנית לעניין זהיר‪,‬‬
‫רמוז‪ ,‬טנטטיבי‪ ,‬עמום‪ .‬ובעקבותיו מילר‪ ,‬שצלל והתבוסס בנבכי דימוייו‪,‬‬
‫סמיו ושתיותיו‪ .‬ייתכן שווינוור מבין טוב יותר את הצד הקפיטליסטי‬
‫של דמדומי האלים‪ ,‬האמריקנים‪ ,‬למצער‪ .‬ומעניין גם להשוות את ‪11\9‬‬

‫שלו לתסכיתיו המוקדמים של ברטולט ברכט‪.‬‬

‫‪ 10‬אנצנסברגר‪ ,‬שם‬
‫‪ 11‬יוסף דן‪ ,‬אפוקליפסה אז ועכשיו‪ ,‬ידיעות אחרונות‪ ,‬ספרי חמד‪ ;2000 ,‬עמ' ‪.11‬‬

‫‪ 126‬תאטרון ‪ ‬גיליון ‪43‬‬