Page 131 - תאטרון 43
P. 131
אפוקליפסה
המתים ,בשונה מפליטי הציור האפוקליפטי של ג'ריקו 14,זוכים לתובנה
ולרגעי חסד של חמלה ואהבה על סף האובדן המוחלט .על ספינה בריין
המזוהם מדריך הסיורים מבלבל בין נעימות העבר וזוועות ההווה
המעותד־אפוקליפטי במונולוג שלו ,המובא כאן כמעט במלואו.
אני מוכרח להציל את קולות הציפורים! ( )...העצים המתים שם היו
אלונים .הם היו הרבה זמן .ועצי אשור .אורנים ,אשוחים .שם עד
האופק הכול היה ירוק .וציפורים היו ,מאות ציפורים .מה מצחיק
פה? כל הנוף היה נקי וירוק .ככה זה היה .אז ,באמת .עד השואה.
הנה' ,סתכל על הנעלים! כולם עברו פה .עוד שבועות אחרי־כן.
שיירה ארוכה אינסופית של בני־אדם .הנעל־התעמלות הזאת לקחה
את הילד שלה על הכתפיים .העור שלו היה שחור והיה תלוי
קרעים־קרעים .קרעים שחורים מהפנים ,הבטן ,הידיים אהבו לחיות.
כל אחד .גם אני .גם אני הייתי בסדר עם עצמי ועם כל העולם.
כן .ככה הייתי רוצה להגיד .והילד הרים את הידיים מרוב כאבים,
כאילו הוא סוחב משהו בלתי־נראה שביעות־רצון גדולה כזאת כמובן
לא היתה עניין מקרי .לי היה מקצוע חלומי .הייתי בכל אזור נהר
הריין כמו בבית .מבאזל ועד אמסטרדם הראיתי לאנשים את
זרם־הגורל הגדול של תולדות תרבות־המערב; הנעלים החצאיות
האלה פתאום נשברו לשנים ,נשארו שוכבות ,מתו בשולי הרחוב כן;
אבא ריין .זרם הגורל הגדול! היתה ספינת־נהר אם אינני טועה
סיורים מקסימים לא כך אמרנו? סיורים מקסימים על ספינת־הריין
כן ,קודם על ספינת־הריין ,אחר־כך על הרחפת .היא גררה אחריה
עגלת־יד .עליה שכבו שלושה ילדים מתים איזו אוירה של
ספינת־חלומות! הטיולים ביבשה! סעודת־הערב עם הקפטן! ואני בתור
מורה־דרך ,תמיד השתתפתי! הו ,אני רואה אותם עדין לפני! הם
עברו כמו זומבים לפני בסך ,בכלל לא כמו בני־אדם מהעולם הזה.
כולם היו מסוממים והמומים .והתנועעו אילמים ,כמו אוטומטים
היית ,גם כשלא הזמנת שום דבר לאכול ,אורח מבורך ורצוי.
לאורחים הצעירים שלנו היו לנו הצעות מיוחדות דימומים בלי שהדם
ייזל ,שברים פנימיים ,קרעי־בשר .עיניים זולגות תמיד אכלנו על
סיפון השיזוף .במבט על הנוף שכמו מספרי־תמונות .כן ,ומה ראינו?
מה ראינו מספינת־החלומות שלנו? הם עברו אילמים על פני ,כדי
למות איפשהו בשדה תרבויות עתיקות־יומין .ערים היסטוריות,
מזכרות בניה מכל התקופות אלוהים שלי ,אנה המגפיים הקטנים
Theodore Gericault, 1819 14
129תאטרון גיליון 43
