Page 22 - תאטרון 43
P. 22
3.2
נערה :יש כאן מישהו? הלו ,יש כאן מישהו?
בקמן :כן ,פה שוכב אחד.
נערה :מה אתה עושה כאן? למה אתה לא קם?
בקמן :אני שוכב כאן ,את לא רואה.
נערה :אבל למה? בהתחלה חשבתי ,ששוכב כאן מת ,כשראיתי את הערימה
השחורה הזאת.
בקמן :אה כן ,זאת באמת ערימה שחורה מאוד ,תאמיני לי.
נערה :כי כאן בדרך כלל שוכבים עכשיו מתים .אבל תודה לאל ,אתה עוד חי.
אבל אתה בטח רטוב עד העצם.
בקמן :ועוד איך .רטוב וקפוא כמו גויה אמיתית.
נערה :טוב אז קום כבר סוף סוף .או שאולי נפצעת?
בקמן :גם זה .הם גמרו לי על הפיקה של הברך .במלחמה .ועכשיו אני צריך
לצלוע כל החיים עם ברך קשיחה .וכל הזמן נדמה לי ,שהכל הולך אחורה
במקום קדימה.
נערה :אז בוא כבר .אחרת עוד לאט לאט תהפוך לי לדג.
בקמן :אם את בטוחה ,שזה לא ילך שוב אחורה ,אז...
נערה :תסתכל ,עכשיו זה אפילו עולה .אבל אתה לגמרי רטוב וקפוא .אם לא
הייתי עוברת כאן במקרה ,היית בטח הופך לדג .אתה בא? חצי דג אחד .דג
אילם ורטוב שכמוך! אני מקווה שאתה נורא מכוער וצנוע ,שלא אצטרך
להתחרט ,שאני לוקחת אותך אתי.
בקמן :סטופ! הרגל שלי לא עומדת בקצב .לאט.
נערה :אה כן .אם ככה :לאט .כמו צמד דגים זקנים-זקנים מאובנים רטובים
וקפואים.
20תאטרון גיליון 43
