Page 20 - תאטרון 43
P. 20
בקמן :זה מפעם? מתמיד?
האחר :זה מסופת השלג ליד סמולנסק .וזה מהבונקר ליד גֹורֹודֹוק.
בקמן :וזה – זה מסטלינגרד ,מ ֶו ְר ֶדן ,מאפגניסטן ,גם זה אתה?
האחר :גם זה .וגם זה מהערב .אני גם האחר ממחר.
בקמן :מחר .אין מחר .עוף מפה .אין לך פנים.
האחר :אתה לא תיפטר ממני .אני האחר ,שתמיד נמצא כאן :אחרי הצהריים.
במיטה .בלילה.
בקמן :עוף מפה .אין לי מיטה .אני בזבל.
האחר :אתה לא תיפטר ממני .אני העו ֶנה .הצוחק ,כשאתה בוכה .הממריץ,
כשאתה מתעייף .אני זה שמאמין ,שצוחק ,שאוהב! אני זה ,שממשיך לצעוד ,גם
כשצולעים .וזה שאומר כן ,כשאתה אומר לא.
בקמן :תגיד כן כמה שבא לך .אני לא רוצה אותך .אני אומר לא .לא .לא .עוף
מכאן .אני אומר לא .שמעת?
האחר :שמעתי .בגלל זה אני נשאר כאן .מי אתה בעצם ,אומר לא שכמוך?
בקמן :קוראים לי בקמן.
האחר :שם פרטי בטח אין לך ,אומר לא?
בקמן :לא .מאתמול .מאתמול קוראים לי רק בקמן .פשוט בקמן .כמו שלשולחן
קוראים שולחן.
האחר :מי קורא לך שולחן?
בקמן :אשתי .לא ,זו שהיתה אשתי .כי לא הייתי בבית שלוש שנים .הייתי
במלחמה .ועכשיו אני שוב חוזר הביתה .זה מה שדפק אותי .שלוש שנים זה
הרבה ,אתה יודע ,בקמן – אמרה לי אשתי .פשוט בקמן .למרות ששלוש שנים
לא הייתי בבית .בקמן היא אמרה ,כמו שקוראים לשולחן שולחן .הרהיט בקמן.
שים את זה איפה שהוא ,את הרהיט בקמן .אתה מבין? דרך אגב אני הבאתי לי
מהמלחמה רגל דפוקה .ככה למזכרת .טוב שיש לך איזו מזכרת ,מה ,אחרת מהר
18תאטרון גיליון 43
