Page 16 - תאטרון 43
P. 16
הזקן :אלוהים ,שבו אף אחד כבר לא מאמין.
הקברן :ולמה אתה בוכה? ה ּופ! סליחה!
אלוהים :הם יורים בעצמם .הם תולים את עצמם .הם מטביעים את עצמם .הם
רוצחים את עצמם .היום מאה ,מחר מאה אלף .ואני ,אני לא יכול לשנות את
זה.
הקברן :עגום ,עגום ,זקן ,עגום מאוד .אבל ככה זה ,אף אחד כבר לא מאמין
בך.
אלוהים :עגום מאוד .עגום ,עגום.
הקברן :ה ּופ! סליחה! כמו הזבובים! ה ּופ! לעזאזל!
אלוהים :מה אתה מגהק כל הזמן? זה מגעיל.
הקברן :מחלה מקצועית .אני קברן.
אלוהים :המוות? לך טוב! בך הם מאמינים .אותך הם אוהבים .ממך הם מפחדים.
אותך אף אחד לא יכול להכחיש! כן ,לך טוב .אתה האל החדש ,מוות ,אבל אני
זוכר אותך לגמרי אחרת .הרבה יותר כחוש ,גרום .אבל אתה שמנמן ובמצב רוח
טוב .המוות הזקן נראה לי תמיד כל כך מורעב.
מוות :נו כן ,אני באמת העליתי קצת במאה האחרונה .העסק שגשג .אבל גם
עכשיו :מלחמה רודפת מלחמה .כמו הזבובים דבוקים המתים על הקירות .כמו
הזבובים הם שוכבים מאובנים ומיובשים על אדן החלון.
אלוהים :אבל למה הגיהוק הדוחה הזה?
מוות :זלילת-יתר .פשוט זלילת-יתר .זה הכל .היום בכלל אי אפשר להיפטר
מהגיהוק הזה .ה ּופ! סליחה!
אלוהים :ילדים ,ילדים ,ילדים ,ילדים שלי! (יוצא)
מוות :נו ,אז לילה טוב ,זקן .לך לישון .שים לב ,שלא תיפול גם אתה למים.
פקח את העיניים .חשוך ,חשוך מאוד ,זקן! תפסיק לילל ,זקן .אתה מיילל את
עצמך למוות.
14תאטרון גיליון 43
