Page 14 - תאטרון 43
P. 14
אדם בא לגרמניה.
הוא נעדר מהארץ זמן רב ,האדם .אולי זמן רב מדי .והוא חוזר שונה
לחלוטין משהיה כשהלך .הוא חיכה אלף ימים בחוץ בקור .ואחרי
שחיכה כאמור אלף ימים בחוץ בקור ,הוא בסופו של דבר בכל זאת
בא הביתה.
אדם בא לגרמניה .אחד מאלה ,הבאים הביתה ואז למרות הכל לא
באים הביתה ,כי לגביהם כבר אין בית .וביתם הוא אז בחוץ לפני
הדלת .גרמניה שלהם היא בחוץ ,בלילה בגשם ,ברחוב.
זו גרמניה שלהם.
הרוח נאנחת .האלבה מצליפה במזח .ערב .הקברן .על רקע שמי
הערב צללית אדם.
.1
הקברן (מגהק פעמים רבות ואומר בכל פעם) :ה ּופ! ה ּופ! כמו ה – ה ּופ! כמו
זבובים! כמו זבובים ,אני אומר!
אהה ,שם עומד אחד .על המזח .הוא עומד די קרוב למים .כמעט קרוב מדי .זה
חשוד .אלה שעומדים בערב קרוב למים ,הם או זוגות אוהבים או משוררים .או
שזה אחד מאלה ,שנמאס להם .אלה ששוברים את הכלים ולא משחקים .עושה
רושם שגם הוא אחד מאלה ,ההוא שם על המזח .עומד שם די בודד .זוג
אוהבים זה לא יכול להיות ,אלה תמיד שניים .מקרה מוזר.
(הוא מגהק גיהוק כבד ואפל .הצללית נעלמה) ה ּופ! זהו! הוא נעלם .קפץ .עמד
קרוב מדי למים .הצליחו כנראה לבלוע אותו .ועכשיו הוא נעלם .ה ּופ .אדם
מת .ו? זהו זה .הרוח ממשיכה לנשוב .ה ֶא ְל ֶּבה ממשיכה לפטפט .הזונות עדיין
לבנות ורכות בחלונות .מר קראמר מתהפך שוב לצד השני וממשיך לנחור.
12תאטרון גיליון 43
