Page 19 - תאטרון 43
P. 19
מכלי ראשון
בקמן :הכל ,הכל ,אני כבר לא מסוגל שם על החוף .אני כבר לא מסוגל לרעוב.
אני כבר לא מסוגל לצלוע ולעמוד לפני המיטה שלי ושוב לצאת צולע מהבית,
כי המיטה תפוסה .הרגל ,המיטה ,הלחם – אני לא יכול יותר ,את מבינה!
אלבה :לא .פרצוף מתאבד אינפנטיל שכמוך .אתה חושב אולי שבגלל שאשתך
לא רוצה יותר לשחק אתך ,שבגלל זה מותר לך להזדחל לי לכאן מתחת
לחצאית? פשוט ככה לקפוץ למים? אתה יודע ,אם כל הרעבים ירצו להטביע
את עצמם ,אז הארץ הטובה והישנה תישאר ֵק ַר ַחת כמו ָקרחת של סבלֵ ,קרחת
וחלקהָ .לא ,לא בא בחשבון ,נערי .אותי אתה לא תקנה בתירוצים כאלה .אתי
גמרת .מכות בטוסיק ,זה מה שמגיע לך ,תינוק ,זהו! למרות שהיית חייל .כל
אחד צולע איפה שהוא .חפש לך מיטה אחרת אם שלך תפוסה .אני לא צריכה
את החתיכת חיים העלובים שלך .אתה קטן עלי ,ילד .שמע מה יש לאישה זקנה
לומר לך :קודם כל תחיה .תן שידרכו עליך .דרוך בחזרה! אם יגיעו לך המים
עד פה ,אם ירמסו אותך עד שתהיה משותק ,ואם הלב שלך יזחל אליך על
ארבע ,אז נוכל לדבר שוב על כל העניין .אבל עכשיו אתה לא עושה שטויות,
ברור? עכשיו אתה מסתלק מכאן ,מתוק של אמא ,מתחיל בקושי שכמוך .אני
רוצה לומר לך משהו ,בשקט בשקט ,ישר לאוזן ,שומע :אני מחרבנת על
ההתאבדות שלך! עולל שכמוך .שים לב טוב ,מה אני עושה אתך( .בקול רם)
הייֶ ,חב ֶרה! קחו את הקאקר הקטן הזה ,ותשליכו אותו שוב על החול ,כאן ליד
ְּב ָלא ְנ ֶק ֶנ ֶזה! 3הוא רוצה לנסות שוב ,ככה הוא הבטיח לי כרגע .אבל בעדינות,
הוא אומר שיש לו רגל דפוקה ,הממזר!
3.1
ערבְּ .ב ָלא ְנ ֶק ֶנ ֶזה.
בקמן :מי שם? באמצע הלילה .כאן ליד המים .הלו! מי זה שם?
האחר :אני.
בקמן :תודה .ומי זה :אני?
האחר :אני זה האחר.
בקמן :האחר? איזה אחר?
האחר :זה מאתמול .זה מפעם .האחר מתמיד .האומר כן .העו ֶנה.
3רובע באלטונה ,המבורג.
17תאטרון גיליון 43
