Page 23 - תאטרון 43
P. 23
מכלי ראשון
3.3
האחר :כאלה הם ,הדו-רגליים .קודם הם מפילים את עצמם למים ומתים על
המוות .אבל אז עובר במקרה איזה דו-רגלי אחר בחושך ,אחד עם חצאית
ושדיים .ואז אף אחד כבר לא רוצה למות .אז הם לא רוצים למות לעולם.
בגלל טיפונת ניחוח אישה הם נהיים שוב בריאים כמו עשרת אלפים איילות
בפברואר ,אלה שבעצם נשבר להם מהכל על כדור הארץ השומם והמשמים הזה.
גופות הטובעים מתחילות שוב לזוז – האנשים הדו-רגליים ,המוזרים שיש כאן
בעולם -
4.1
נערה :ומה זה צריך להיות?
בקמן :זה? אלה המשקפיים שלי .כן .את צוחקת .אלה המשקפיים שלי .לצערי.
נערה :לזה אתה קורא משקפיים? יש לי רושם שאתה בכוונה מנסה להיראות
מגוחך.
בקמן :אולי הם נראים קצת מגוחכים .עם השרוכים האפורים האלה .משקפיים
של מסכת גז .כדי שבמלחמה אפשר יהיה לראות משהו גם מתחת למסכת הגז.
נערה :אין לך רגילים?
בקמן :לא .ובלי משקפיים אני אבוד לגמרי .חסר אונים לחלוטין.
נערה :אז תן לי רגע את הזוועה הזאת .זהו – מה אתה אומר עכשיו! לא ,את
אלה תקבל חזרה רק כשתלך .חוץ מזה ,זה מרגיע אותי לדעת שאתה כל כך
חסר אונים .מרגיע ברמות .ובלי משקפיים אתה גם נראה לגמרי אחרת.
בקמן :עכשיו אני רואה מטושטש לגמרי .הכל שוחה לי מול העיניים .תני לי
אותם בחזרה .אני כבר לא מסוגל לראות כלום .אפילו את נראית פתאום מאוד
רחוקה .מאוד לא ברורה.
נערה :מעולה .וזה גם מתאים לך יותר .בלי המשקפיים אתה נראה כמו רוח
רפאים.
בקמן :אולי אני באמת רוח.
21תאטרון גיליון 43
