Page 74 - תאטרון 43

‫הגולם והרב בהצגת הגולם חי בתמונע‪( .‬צילום מסך מתוך סרטון של ההפקה)‬

‫אבל לדאבוני‪ ,‬ואיני יכולה שלא לומר זאת – הבמאי החליט ליצור‬
‫מבנה שעטנזי של מבעים לשוניים קונטרסטיים ותפר רצף של טלאים‬
‫תיאטרליים‪ :‬מצד אחד תמונות המחזה עצמו‪ ,‬שמבוצעות ברצף‪ ,‬ומצד‬

‫שני קטיעות התערבות של הבמאי עצמו‪.‬‬

‫הוא נכנס אחרי כל מערכה‪ ,‬עוצר את מהלך ההצגה כדי לספר לנו‬
‫בדיבור פרוזאי דיווחי‪ ,‬חסר כל סגנון‪ ,‬על לבטי הבימוי ותהליך העבודה‬
‫עם יובל מסקין הבן‪ ,‬ועל עוצמתו וחשיבותו המרכזית של התיאטרון של‬
‫פעם לעומת ההווה העלוב והלא מרתק‪ .‬הצטערתי מאד בשבילו‪ :‬ראשית‬
‫כי הקהל דווקא נוהר לתיאטרון ואני צופה בהצגות טובות ביותר‪.‬‬
‫ושנית‪ ,‬אילו השאיר את השחקנים לבדם להתמודד עם העלילה האגדית‪,‬‬
‫הם היו עושים את זה נהדר‪ ,‬בכישרונם הניכר בתוספת המוסיקה החזקה‬
‫שהלחין בועז שחורי‪ ,‬כולל התנועה בבימוי שמרית מלול‪ .‬איני מבינה‬
‫את שיקוליו ‪ -‬זה סוג של קונצפטואליות מוטעית‪ ,‬שמחבלת בקסם‬
‫המחזה שבכל זאת נשאר‪ .‬הגולם חי אמנם‪ ,‬אך נסיונות הבמאי לחנוק‬
‫אותו באבו מקוממים‪ .‬אפשר לצפות‪ ,‬ליהנות ממחזה קלסי "עתיק"‪,‬‬
‫להיווכח מה משחק טוב יכול לחולל ולהתעלם מקטעי הביניים‬
‫המיותרים‪ .‬אם כבר בחר להכניס אנכרוניזם כזה‪ ,‬עדיף היה לספר לקהל‬
‫משהו על אגדת הגולם וקורותיו אפילו בלשון "ויקיפדיה" ‪ -‬היה מעניין‬

‫ומאיר עיניים מתוך הנחה ודאית שרבים אינם יודעים‪.‬‬

‫‪ 72‬תאטרון ‪ ‬גיליון ‪43‬‬