Page 77 - תאטרון 43
P. 77
א חגרסיטהר וה דצ גרהמ ה
לא אוכל להרחיב כאן יותר ולציין את הדברים שנאמרו עוד על המלט,
אבל משותפת לכולם הדעה שהמלט איננו מבקש בעצם נקמה פשוטה
בדודו ,הוא נושא בתוכו כמיהה ,תשוקה לאיזו אמת נסתרת .רצון
לקעקע ולהוקיע את הריקבון החברת ,את השקר והזיוף שכל הסובבים
נגועים בהם .הוא נשמה אצילית וחכמה ,הוגה ורגישה ,שהגורל התגלה
אליו ובחר בו .המלט הוא מעין מהפכן ,שרוצה לשנות ולסלק את
המסיכות מעל פני העולם בו הוא חי ,אבל כובש בתוכו את הצד
האנרכיסטי שבו ,ונעשה אירוני ,ליצני ,בוטה.
זוהי הסיבה העקרונית שמאפשרת לבמאי ההצגה מאור זגורי להתערב
באופן כה רדיקלי ודי חופשי יש להודות ,בדרך אינטראקטיבית אפשר
לומר ,במחזה הזה ולהשאירו מזוהה וקרוב בכל זאת למקורו הגדול
הנודע .המלט הוא איש צעיר ,חזק בעצם ,חכם וסוער ,בעל רגשות
וכוחות נפשיים רבי עוצמה ויופי .זהו בן יוסיפוביץ השחקן המגלם את
המלט כפי שמעודי לא ראיתי .המלט של ההפקה הנוכחית סוחף איתו
כמו טיטאן ,עולם שלם של שיבוש ערכי אנוש ,עולם של תעתועי שקר
והעמדת פנים ונאבק נגדה באירוניה ,בפארודיה ,בקלילות ובבוטות
כאחת .יש בו חומריות אחרת – בחזותו ,בצורת הדיבור ,ביחסיו עם
הסובבים אותו ,שקשה להגדיר ולתפוש חד משמעית;
באחד המונולוגים החשובים ביותר של המלט "עכשיו אני לבד" (מערכה
השנייה ,תמונה ב') מתחקה המלט אחר תפקידו ,גורלו של השחקן
להיכנס לדמות זרה לו לחלוטין ,להזדהות איתה ,להעמיד פנים .כי זוהי
אמנותו -שאלת הרגש האמיתי והאותנטיות ,בעוד גורלו שלו מאלץ
אותו לעשות זאת ,כלומר לשקר ,להסוות את האמיתי כדי לחשוף
ולהוקיע את הפשע והעוול שנעשה .וכך בתרגום של ט.כרמי:
הו עלוב שכמותי ,חדל אישים! /האין זה מחריד שהשחקן /הזה
לצורך הבדותא בלבד ...יודע לכוף את נשמתו לדמיונו /...מה היה
עושה ..אילו הוטל עליו תפקיד כתפקידי? אבל אני /נבל אוויל,
אטום לבב יושב ַמ ְשמים ,הוזה באפס מעשה ....האם אני מוג לב?..
ואין בי אומץ רוח ללבות את חרוני –
זגורי שינה לחלוטין את הקטע הארוך הזה ,שהוא יפה וחכם מאד
כשלעצמו ,אבל די קשה ומורכב ,יש להודות ,בשביל הקהל הישראלי
של היום .הוא הכניס לסצנה רוח שמדברת לצדו ומתוך המלט כמו הד,
75תאטרון גיליון 43
