Page 70 - תאטרון 43
P. 70
בשלב מוקדם יותר של ההצגה ,המציב את המטבח של הסבתא המרוקאית מול
האוכל שהוגש בקיבוץ שבו גדלה ,מעלה החמישה ,שמשקף אנטיתזה לאותו
מנעד רחב של טעמים וריחות המטבח היהודי מזרחי .אלפרט כמו קוראת
להשבתם של אותם טעמים וריחות אל חיינו ,ומבצעת זאת בפועל במנות
השונות שתגיש ,שטעימתן מאפשרת לקהל לחוות מוחשית את הדברים .פעולה
זו שבה הקהל מוזמן לאכול מהתבשיל הבימתי תחזור על עצמה באופנים
שונים בכל ההצגות תוך מטרה ברורה לאפשר לקהל כולו למהול את החוויה
התאטרונית בחוויה קולינרית .בהצגה קרקירה יקרה הדבר כבר במנה הבאה
שתוגש לצופים שנותרו במקומם ,וברוב ההצגות יוזמן הקהל לאכול בתום
ההצגה .שרון להבי אהרונסון עומדת יפה על משמעותה של פעולה זו שבה
היא מזהה מהלך ההופך קבוצת יחידים לסוג של קהילה "מכיוון שכולם
אוכלים ממקור משותף" 31,כאשר היא מוסיפה בהתייחסה לפעולה דומה במופע
של תמר רבן ,סיפורי סבתא ,את הפרשנות הבאה:
החוויה הרב-חושית ,מחברת את הצופים לא רק זה לזה אלא גם לפעולת היצירה
המתבצעת לנגד עיניהם בתוך המטבח שמולם .בכך הופכים המבצעים [ ]...והקהל שבא
לצפות במופע לקהילה גדולה אחת ,ה"אוכלת" ,או טועמת את היצירה ,וחווה את
המופע32.
האכילה עצמה מהווה אפוא פעולה שיש לה ממד טקסי ,שבו ה"אני" פוגש
ב"אחר" ,או נכון יותר ב"אחרים" בקהילה ,באלה שאינם הוא עצמו .ובאותו
אופן יכולים אנו לראות את הדברים במהופך ומהם לגזור את האמירה
הזהותית המובלעת בהצגות העוסקות בבישול .הבישול בהצגות הוא מטונימי
ומייצג תרבות אתנית-עדתית שלמה על זיכרונותיה ומטענה התרבותי ,ולפיכך
בהצגתו ובעיסוק בו יש מן ההסתגרות וההתבדלות .זהו טקס האכילה שמסמן
את שאיפתו של "האחר" להיכלל ב"אני" הישראלי ,או ליצור באופן סימלי
קהילה ישראלית אחת גדולה ,המכילה אותו ודומיו.
אחרית דבר
הצגות העוסקות בבישול נוטות במובהק לעיסוק בעולמו של "האחר" ,בכל מי שלא
נכלל באתוס הגברי הישראלי ונקרא להביט בעצמו מבעד לפריזמה זו .עניינן בסוגיות
מגדריות ,בזהות תרבותית ובזיכרון שאינו מביט בעבר רק מהמציאות הישראלית לא
בכדי שתי הצגות שנדונו כאן מבוססות על יצירות של סופרים ומחזאים יהודיים ולא
31שרון להבי-אהרונסון ,מגדר ופמיניזם בתאטרון המודרני ,רעננה :האוניברסיטה הפתוחה ,2013 ,עמ'
.178
32שם.
68תאטרון גיליון 43
