Page 67 - תאטרון 43
P. 67
גסטרודרמה
בהתייחסה להצגה אחרת העוסקת בבישול:
תיאור של מעשי אלימות המשתמשים בפטישים עשויים גומי ודם
מלאכותי יכולים להיות בעלי אפקט 'אמיתי' בעולם הבדיון ,אולם הם
נותרים 'לא אמיתיים' לצופה שיודע שאין להם אפקט של ממש על
השחקן .בניגוד לכך ,הודות לאינטראקציה הקונקרטית ,ריח בישול
משפיע הן על הצופה הן על השחקן [ ]...הוא חוצה את הגבול שבין
הצופה לקהל ,ונחווה על ידם באחת28.
זהו אפוא קשר אחר בין צופה לשחקן הצומח בהצגה המולוכייה של אימא מתוך
חוויה משותפת לשני הצדדים ,שמתרחשת בהווה ומפרה תמידית את החיץ בין
עולם הבדיון והעולם הממשי .הבישול המוחשי משמש מצע לקשר לא וורבלי
ביניהם ,חושי אם נרצה ,שבו השבירה של הקיר הרביעי אינה בהכרח גלויה
לעין ,והיא בבחינת מרכיב אימננטי לסוג הצגה זה.
בשעה שחוויה ייחודית זו משותפת לכלל ההצגות העוסקות בבישול ,הצגתו של
זוהר משקפת בצורה בולטת יותר היבט אחר הקשור ליחסי צופה ושחקן .זוהר
יספר את סיפורו ויגלם עצמו כנער הפוגש בגלריית דמויות שיזכו לחיים לרגע,
בזמן שהוא נע ונד בין שולחן המטבח ובין הכיריים החשמליים בצדי הבמה,
שעליהם מונחים שני סירים .הוא חותך עוף ומניחו בסיר המרק ,הוא קוצץ בצל
ומנגב את עיניו המתחילות לדמוע ,הוא מוזג אורז מצנצנת ,מוסיף לו נוזלים
ומבשלו ,הוא לוקח עלי ומכתש שבתוכו שום ,כוסברה ומלח ומכין את תערובת
תבלינים המכונה טא'לייה (מטוגנת) ,וכמובן הוא מציג את אופן הבישול של עלי
המולוכייה.
משחקו של זוהר מציג למעשה תפנית מעניינת במודוס הפנייה לקהל שנוטים
פחות לציינו .ברט א .סטטס מזכיר לנו שרוח עצמיותו של השחקן תמיד
מלווה את הופעתו .לפיכך קיימים מצבים בהם מתעוררת מודעותו של הצופה
לאמן שבשחקן ,ליכולתו לגלם דמות זו או אחרת – סוג אינטראקציה שאותו
הוא מכנה כמודוס ה'-ביטוי עצמי' ( 29.)Self Expressiveואם בהצגה ללא
הבישול נפעם הקהל מיכולתו של שחקן לגלם את המלך ליר למשל ,הרי
שבהצגה המולוכייה של אימא השחקן המיטיב לבשל ולשחק באחת יכול לזכות
בהערכה הנובעת מיכולתו לכרוך את כל הפעולות יחדיו ,או לחוסר הערכה
28 Eleanor Margolies,' Smelling Voices: Cooking in the Theatre', Performance Research,
Vol. 8, No. 3(2003), p. 19.
29 Bert. O States, 'The Actor's Presence: Three Phenomenal Modes', Theatre Journal,
Vol. 35, No. 3(1983), pp. 361-365.
65תאטרון גיליון 43
