Page 62 - תאטרון 43

‫גיא זך ומיקי מרמור בהקוראז' של אימא‪ ,‬עיבוד ובימוי‪ :‬איילת גולן‬

‫(צילום מסך מתוך יוטיוב)‬ ‫תרגום‪ :‬רבקה משולח‬

‫קינוח מסוים מאוד והוא הגומבוץ' – כופתאות בצק ממולאות בשזיפים‪ .‬הקינוח‬
‫ההונגרי המסורתי‪ ,‬שהדמויות מסבירות שהוא נעשה על פי המתכון הסודי של‬
‫דודה מרתה‪ ,‬משמש בעבור היוצרים כפריט המייצג עולם תרבותי שלם‬
‫שהצורר הנאצי ביקש להכחיד‪ .‬בהצגה זו‪ -‬נוכחותו הממשית על הבמה‪ ,‬כמו‬
‫נוכחותה של האם‪ ,‬מסמנים המשכיות כפולה‪ :‬של האדם ושל מטענו התרבותי‪.‬‬
‫זאת‪ ,‬כאשר באותו הזמן עצמים ממשיים נקשרים ביהודים שלא שרדו‪ ,‬על ידי‬
‫הפיכת כלי המטבח השונים לאביזרים בימתיים המייצגים יהודים צעירים‬
‫ומבוגרים העולים לרכבת המשא‪ .‬בדרך זו המטבח בכללו הופך למרחב ביניים‬
‫בו דרים זה בצד זה עבר והווה במגוון דרכים ואמצעים‪ ,‬כאשר האנשת אביזרי‬
‫המטבח והסיפורים המלווים את הכנת הקינוח מוהלים את מתיקותו במרירות‬
‫ובכאב‪ ,‬וגם אם יש בנוכחותם של הגומבוץ' והאם משהו מן הניצחון‪ ,‬הרי‬
‫שהוא ספוג כולו בזיכרונות של זוועות המלחמה‪ ,‬ובקולותיהם של אלה שלא‬

‫שרדו‪.‬‬

‫הכנת הגומבוץ' מטעינה את ההצגה במשמעויות נוספות ונותנת ביטוי למסרים‬
‫קיימים בדרך המתיישבת היטב עם הסיפור‪ ,‬ולצופה נראית הפעולה המשותפת לאם‬
‫ובנה טבעית ומתבקשת עד כדי מתן תחושה שהנה חלק אינטגראלי מהמחזה‬
‫המקורי‪ .‬באופן דומה‪ ,‬גם החומרים המשמשים להכנת הגומבוץ' נראים כאילו‬

‫הותאמו לצרכי המחשת העלילה‪ .‬בולט במיוחד השימוש בבצק‪.‬‬

‫‪ 60‬תאטרון ‪ ‬גיליון ‪43‬‬