Page 65 - תאטרון 43
P. 65
גסטרודרמה
הגורל האיום המצפה למגורשים בסוף מסעם מרחף מעל
לסיפור הישרדותה של האם ,אך בתרגום הבימתי של איילת
גולן הוא הופך קונקרטי יותר ,כאשר משפטים המופיעים
במחזה כגון "ואיש לא יינצל מלהיצלות בתנור; מלבד אחת",
הופכים בהצגה לדימוי בימתי מצמרר.
מרוחות במשחת שיניים" או כ"רבי עם לחמניה מרוחה בחמאה ובלי נעליים"
(עמ' ,)12שישאלו בין השאר "איפה אפשר למלא את התרמוס בתה?" או אם
"יש קרון מסעדה ברכבת הזאת?" (עמ' .)13גולן משמרת אותה אווירה
המתוארת במחזה "כבלט המוני היסטרי" (עמ' )12בעזרת כלי המטבח השונים
שיגיחו לבמה בזה אחר זה :סכין שבלהבו נעוץ תפוח אדמה המייצג את
השוחט ,שתי כוסות קטנטנות המדמות את הנערות ,תרווד המייצג את הבחור
הלבוש בפיג'מה ,רבי שמגולם על ידי הבן העוטה על ראשו מסננת ועוד.
אלא שככל שהצגה תנוע לעבר תיאור הנסיעה ברכבת ,כך גם תהפוך האווירה
לנוקשה יותר .זאת גם על ידי עיבוד המשמיט משפטים מהמחזה המטעינים את
הסיטואציה הקשה בקורטוב של הומור כגון "איזה מן אלוהים אתה! [ ]...אני
גמרתי איתך חביבי! עשה לי טובה ,בפעם הבאה תבחר לך עם אחר" (עמ' .)18
הרחקת ההומור הלא שיגרתי המאפיין את כתיבתו של טאבורי מורה על הכיוון
הפרשני של העיבוד הבימתי של הסיטואציה ,שיכולה להיקרא במסגרת הדה-
מיתולוגיזציה של השואה וכפי שמזהה אותה פיינברג ,ככזו שאינה מגלמת בתוכה
את "הדמיון הפרוורטי וטעמו הגס של טאבורי" כשם שיכולים לחוש אחדים ,אלא
כ"זעקה לכמיהה ואנושיות" ,כדרכו של המחזאי להשיב את החסר להמון חסר פנים
שהופשט מאנושיותו 26.בעיבוד הבימתי של גולן זהו קצב לישת הבצק ההולך
וגובר והמאמץ שמשקיע הבן בדחיסתו בין כפות ידיו שמלווה את תיאור המקרה
המאפיל על תנועות אחרות ,עדינות יותר ,המדמות אף הן את הדברים בעזרת
השימוש בבצק .באופן זה לישת הבצק מייצרת מהלך רטורי המטעין את
הסיטואציה בממד אמביוולנטי בולט .דומה שדו-משמעות זו קיימת במחזה עצמו
המייצר מעין טווח של פרשנויות בתיאורים כגון "שערה בורך בנשיקה [ ]...היא
לעולם לא גילתה מי היה המאהב שלה" (עמ' )21מחד ,ומאידך תיאורים של
כפייה כגון "כשעשתה את הניסיון האחרון להחלץ" (עמ' ,)20ואת קול לא אחיד
26 Ibid, pp. 230-231.
63תאטרון גיליון 43
