Page 50 - תיאטרון 41
P. 50
אני חייבת להגיד שאני ,מה שנקרא ,לא לבלוע ולא להקיא .כי לגבי
התאטרון הרפרטוארי סוג המחזות שאני מעלה זה בהחלט לא סוג
המחזות שהוא מעלה כרגע ,והפרינג' מסתכל על ההצגות שלי כלא-
פרינג' ...למרות שמה זה כן פרינג? בעיניי זו בעיקר פלטפורמה
הפקתית ,חוץ מימסדית .זה אמור להיות כל מה שבא לך לעשות.
גדי :וזה גם החזון שלך לגבי תאטרון ישראלי בכלל ,גם מבחינת קהל ,וגם...
דליה :אני מאוד מודאגת .היה פעם לפני שנתיים פאנל על עתיד התאטרון
והזמינו אותי להשתתף ,וישבו שם אני ,ומוטי לרנר ,ונתן דטנר ,וציפי פינס,
ומיכאל הנדלזלץ ,ולדעתי הבחירה הזאת -ואני אמרתי את זה שם -הבחירה
הזאת של מי שישב שם בפאנל מעידה על האופן שבו התאטרון הישראלי
חושב על עתיד התאטרון .זאת אומרת ,ישבו שם אנשים שביניהם אני הייתי
הבן אדם הכי צעיר בפאנל ,ואני רחוקה מאוד מלהיות צעירה .ככה שאני
חושבת שהתאטרון הישראלי ויתר באיזה שהוא מקום על הצופה שמחפש קצת
יותר מוסיקה ורוק ומחול וחוץ לארץ ,ולא רוצה רק להשתכשך כל הזמן
במציאות הישראלית ,במדמנה הזאת של פלשתינאים .ונדמה לי שהתאטרון
הישראלי ויתר עליהם ,והוא תמיד פונה אל הצופים ,שכבר הגיעו אליו לפני
20שנה 30שנה .אז הם היו צעירים ,והיום כבר לא ,והם עדיין שומרים
אמונים לתאטרון .אבל מה עם הדור הבא? אני לא יודעת אם הבן שלי לא
היה גדל אצלי ,אם הוא היה רואה תאטרון .וזה ילד אינטליגנטי ,ואוהב
אמנות ואמן בנשמתו ,אבל אני לא בטוחה אם הוא היה בוחר ללכת לראות
הצגות ,וזה עצוב לי.
גדי :ובאיזו מידה את מחוברת עם מגמות חדשות ועם מה שקורה בעולם?
דליה :תראה ,אני לא רבת נכסים ,ולצערי אני לא נוסעת הרבה ,אבל אני
נוסעת לפראג ,כי שם יש לי משפחה ,ואני רואה שם הרבה מאוד תאטרון,
ואני רואה ב"יו טיוב" ,ואני רואה תאטרון בפסטיבל ישראל .ואני רואה את
המגמות .חלקן לא אהובות עלי במיוחד ,אבל אני מודעת להן ,ואני רואה שהן
מאוד שונות מן המיינסטרים הישראלי .יש באירופה תפיסה אחרת לגמרי של
מה תאטרון צריך להיות בימינו ,וזה כבר מזמן לא איזשהו תאטרון קופסה שבו
מלבנים דרך דרמות משפחתיות כאלה ואחרות נושאים פוליטיים או חברתיים.
זה כבר לא סוג כזה של תאטרון .תראה ,אני ראיתי בשנה שעברה
גיליון 41ת א ט ר ו ן 49 
