Page 45 - תיאטרון 41
P. 45
הביקורת
חיי נישואים בתאטרון אספמיה
בשנים האחרונות מצליחה דליה שימקו למתג את עצמה באיטיות
ובהתמדה –כיוצרת עצמאית מעניינת ומוערכת ,קודם בפרינג' [קשר
דם,יונה וולך –המופע] ולאחרונה גם בשוליים של התאטרון הרפרטוארי
[פאתי דיפוזיה ,סדקים בבטון].הצליחה שימקו לעשות את המעבר
התודעתי מתחום המשחק לתחום הבימוי.זה מעבר שלא קל לבצע,בטח
לא כשתחום הבימוי בישראל עדיין נשלט ברובו על ידי גברים.עכשיו
שימקו הולכת צעד נוסף קדימה,עם אנסמבל "אספמיה" שהקימה ובו
חברים שחקנים שאיתם היא עובדת כמה שנים.רוב היצירות של שימקו
היו עד היום עיבודים ליצירות ספרותיות,כמו "קשר דם" או "פאתי-
דיפוזיה" שעסקו בתערובת של מין בוטה,ניכור חברתי ודמויות שמנצלות
זו את זו.גם חיי נישואים ,היצירה החדשה שלה שמועלית בתאטרון תמונע
היא עיבוד לרומן מפורסם מאת דוד פוגל,וגם שם היא חוזרת לאותה
טריטוריה דיקדנטית שמתארת זוגיות בין גבר לאשה כמסכת של
התעללויות סאדו-מזוכיסטיות מתגברות.....
...ומה לגבי שימקו? עדיין עולה מן ההצגה תחושה שמדובר ביוצרת
רצינית ומסקרנת שיהיה מענין להמשיך לעקוב אחריה גם בעתיד.
שי בר יעקב ידיעות אחרונות 14.3.08
דליה :כן ,כן ,נוריאל גם רצה להתחשבן עם האידישע מאמע ,כי זה משהו
שנמצא ביצירה שלו חזק מאוד ,גם במעיין הגופרית ...בסדר גודל של פרינג'
אחוזת וייס הייתה שלאגר מטורף .זה רץ שלוש שנים ,נמכר מחוץ לתל אביב,
הופיע בבית שאן ובנצרת עילית ובקריית אתא ובכפר סבא ובקדימה.
גדי :מעבר לרמה של הביצוע היה משהו בחומרים שגירה אותך לעשות את
זה?...
דליה :כן ,כי זה היה מצד אחד ביזארי ולא מוגדר ,ולא ברור אם לצחוק או
לבכות ,ולא מיין-סטרימי בכלל ,אבל בכלים מיינסטרימיים ,ומצד שני זה היה
קולח ,מצחיק ,טלנובלי כמעט ,רגשני .אין ספק שמבחינת המכלול של
תבלינים שעושים הפקה למושלמת הרי שלגבי הקהל אחוזת וייס היא ההצגה
המושלמת ביותר שיצאה מתחת ידיי .גם הייתה אחידה מאוד ברמת המשחק,
והיה בה משהו מאוד פרוע וחופשי ,אבל גם בגבול הטעם הנסבל ,היה בה
משהו נכון.
44ת א ט ר ו ן גיליון 41
