Page 41 - תיאטרון 41
P. 41

‫שנקרא ארוס‪ .‬ולהנגיד את חמישים גוונים של אפור עם טקסטים ארוטיים של‬
‫יונה וולך זה היה בעיניי נורא מעניין‪ .‬זה היה ערב מאוד מאוד נועז‪ ,‬זאת‬
‫אומרת זה לא במקרה שהוא רץ משהו כמו ‪ 13 ,12‬פעם שזה יפה מאוד לערב‬

                                                                                        ‫כזה‪...‬‬

                                                                      ‫גדי‪ :‬מי השתתף בזה?‬

‫דליה‪ :‬השתתפו אייל שכטר‪ ,‬אני‪ ,‬מיכל פוליצר‪ ,‬מאיה הר ציון‪ ,‬איציק גולן‪,‬‬
‫עופר עין גל‪ .‬עופר ואני ערכנו את הערב הזה‪ ,‬וזאת הייתה פנטזיה שלי‪ ,‬ועד‬
‫היום אני עוד לא שקטתי‪ .‬אני רוצה לחזור לזה‪ ,‬לעשות עוד פעם משהו‬
‫כזה‪ ...‬אני מאוד אוהבת את היצירות הלא תאטרליות‪ ,‬את הלא‪-‬מחזה‪ ,‬את‬
‫המופעים‪ ,‬ואני חושבת שכן יש לזה מקום‪ .‬ואני גם אוהבת את השילובים‬

  ‫האלה בין גבוה ונמוך‪ .‬אני חושבת שזה נורא נכון לתקופה שאנחנו חיים בה‪.‬‬

‫גדי‪ :‬אני חושב שאחד המופעים של אנסמבל אספמיה‪ ,‬שהם הכי סימפטומטיים‬
                                       ‫לעיסוק שלך במערכות יחסים הוא חיי נישואים‪.‬‬

‫דליה‪ :‬חיי נישואים זה העיבוד שאני הכי גאה בו‪ .‬גם אותו עשיתי עם עופר עין‬
‫גל‪ ,‬אני חושבת שבנינו מחזה שלם‪ ,‬שעומד יפה מאוד בזכות עצמו‪ .‬זה‬
‫שלקחנו את השפה של דוד פוגל ‪ ,as is‬שזה דרך אגב אחד המאפיינים‬
‫המרכזיים שעוברים כחוט השני ביצירות באספמיה‪ ...‬דוד פוגל כתב את חיי‬
‫נישואים ברמה ספרותית פיוטית‪ .‬בעצם השפה שלו היא מה שנקרא עברית‬
‫ארכאית של אינטלקטואל אשכנזי וינאי‪ ,‬עשירה מאוד‪ ,‬גלותית מאוד‪ ,‬גבוהה‬

                                                                             ‫מאוד ומדהימה‪.‬‬

‫גדי‪ :‬נראה לי שגם מעבר לשפה‪ ,‬או בתוך השפה‪ ,‬הוא מגלם משהו גלותי מסוג‬
                       ‫אחר‪ ,‬סוג של אימפוטנציה רצונית‪ ,‬כמעט של הרס עצמי‪...‬‬

‫דליה‪ :‬אני חושבת שחיי נישואים הוא היצירה‪ ,‬שמאחדת בתוכה כמעט את כל‬
‫הנושאים שעסקתי בהם אחר כך בצורות שונות במחזות שונים‪ .‬זה גם עוסק‬
‫בזהות היהודית וברצון של היהודי להתערות בתוך החברה הארית‪ ,‬להפוך‬
‫לחלק ממנה‪ ,‬להתחתן עם איזו ברונית‪ ,‬ולהפוך לחלק מהאליטה ולחלוטין‬
‫למוסס את הזהות היהודית שלו‪ ,‬וזה גם עוסק בגברים ובנשים‪ ,‬ובמשולש‬
‫רומנטי טרגי שבו הגבר הזה רוצה אישה שבעצם מתעללת בו ומחסלת אותו‪.‬‬
‫ודוחה מעל פניו אישה שיכולה הייתה להחיות אותו ולהפרות אותו‪ ,‬והייתה‬
‫יכולה להעניק לו חיים מאושרים‪ .‬זאת אומרת‪ ,‬הוא בוחר באומללות נוראית‬

                   ‫וזונח אפשרות לאהבה טהורה ואושר רק בגלל שנאה עצמית‪....‬‬

    ‫גדי‪ :‬זה מזכיר דמויות בנפש יהודי‪ ...‬האדונית והרוכל של עגנון‪...‬וגם קפקא‪.‬‬

‫דליה‪ :‬הדמויות היהודיות האלה שייכות למרכז‪-‬מזרח אירופה‪ .‬יש בהן איזו‬
‫שנאה עצמית‪ ,‬חוסר קבלה עצמית‪ ,‬והאדרה של התרבות שבה הם חיים‪ ,‬ואני‬

                               ‫‪  40‬ת א ט ר ו ן ‪ ‬גיליון ‪41‬‬
   36   37   38   39   40   41   42   43   44   45   46