Page 48 - תיאטרון 41
P. 48
דליה :חלום ליל קיץ הוא בחירה כזאת ,כי בגלל אילוצים כלכליים נאלצתי
לעשות שתי הצגות יחיד .עשיתי את הנחש עם שרון אלכסנדר ,ואז את וינסנט
עם תומר גלרון במוזיאון תל אביב ,ואז עשיתי את עננים שוב עם שרון
אלכסנדר ומאיה גסנר ...וגיל יפרח ...וזה בעצם חמישה שחקנים ,ובמשך
שלוש שנים עשיתי הצגות קטנטנות .ואז אמרתי :רגע ,אני רוצה את האנסמבל
שלי בחזרה ,איפה כל החבר'ה שלי? אני לא יכולה להמשיך לקרוא לעצמי
אנסמבל ,אני צריכה להמשיך לפתח אותם ,וחלום ליל קיץ מאפשר את זה
שלכל אחד מהם אם זה אלחי לויט ,ואסתי זקהיים ,ותומר גילרון ומיכל
פוליצר יקבלו תפקידים ,תפקידים מפוארים.
גדי :אחת הנקודות הבולטות ביותר בבחירותיך הרפרטואריות ,בכתיבתך,
בעיבודיך ,ובבחירת התרגומים איתם את עובדת ,היא ההקפדה על משלב גבוה
של עברית ,ולא אחת על שפה פיוטית ומסוגננת .וזאת בניגוד לגישה
הטיפוסית של הניסיון להנגיש את השפה לנמען ,לטשטש את הפערים בין
שפת דיבור לשפת במה .האם זו מגמה אידיאולוגית?
דליה :אני מאמינה שבתקופה שבה הקולנוע והטלוויזיה מגיעים לרמות
מטורפות של ריאליזם ,תפקידו של התאטרון הוא להשיב את הפיוט לבמה,
כפי שהיה בעצם במשך אלפי שנים .העברית בהצגות אנסמבל אספמיה בדרך
כלל גבוהה יותר מהעברית המדוברת ברחוב ,הבחירה לעבד את חיי נישואים
של דוד פוגל בשפה הגבוהה והגלותית שהמשורר הגדול השתמש בה היא
בעצם רוח האנסמבל ,כמו גם הבחירה להפוך שירה לחומרים תאטרליים.
העברית הפיוטית כמעט ונעלמה מחיי היום יום שלנו ,ואני בוחרת בה מתוך
געגוע .לכן הבחירה בתרגום הפיוטי של ט .כרמי לחלום ליל קיץ הייתה
הבחירה הטבעית עבור ההפקה שלי.אני מרגישה שכרמי מעביר את שייקספיר
כמו שהוא ,מתוך אמונה שאין צורך לתרגם את שייקספיר כאילו היה מחזאי
עכשווי .כוחו הגדול של שייקספיר היא בשפתו הנפלאה ,ולכן יש לעבוד עם
תרגום המפאר את מורכבותה ועושרה של השפה.
גדי :מה ביחס לקהל? האם יש מישהו שאת רואה בו "צופה אידיאלי" ,והאם
הצופה האידיאלי הזה הפך לריאלי?
דליה :אתה זה שלימדת אותי את מושג הצופה המובלע.
גדי :מזה חששתי .אז מי הוא הצופה המובלע שלך?
דליה :אני ,אני ,והבן שלי בן העשרים ,ואימא שלי ,שבכל פעם שהיא לא עפה
על מה שאני עושה זה מאוד קשה לי ,כי לה לוקח יותר זמן.
גדי :שזה אומר מה? מה הפרופיל של הצופה המובלע?
גיליון 41ת א ט ר ו ן 47 
