Page 78 - תיאטרון 41

‫בשורות נעימות ומשיבות נפש מבוססת על אוסף של כמאה גלויות ומכתבים ששלחו‬
‫מטרנופול בפולין בני משפחתו של אביה של נעמי לבנם‪ ,‬שעלה לפלסטינה ב‪1934-‬‬
‫עד שהמשפחה נספתה ב‪ .1941-‬תחת ידיה של נעמי‪ ,‬ולצדה המוסיקאי יוסי מר‬
‫חיים ומעצב החלל הדס עפרת – שניהם עשו עבודה נפלאה ‪ -‬המכתבים הפכו‬
‫לפיוט מצמרר הקושר ביוגרפיות אישיות להיסטוריה של השואה‪ .‬המכתבים עצמם‪,‬‬
‫רוויי דאגה‪ ,‬אהבה וגעגועים עשויים היו להיכתב בידי בני כל משפחה‪ ,‬אלא‬
‫שההיסטוריה הפרטית של משפחת איינלגר משקפת בדיעבד נרצחים רבים‪ .‬הקהל‪,‬‬
‫כמובן‪ ,‬מודע היטב לפער הרגשי העצום הזה בין הפרטי‪-‬האופטימי (לפני פרוץ‬
‫מלחמת העולם השנייה) המתבטא במכתבים המוקדמים לבין החרדה הגוברת בהמשך‪,‬‬
‫וכן ובעיקר לפער בין מה שהמשפחה לא ידעה מראש ואנו יודעים בדיעבד‪.‬‬
‫המוסיקה של מר חיים נפלאה‪ .‬קופסות התאורה של עפרת‪ ,‬קברים קטנים מוארים‬
‫הצומחים מתוך האדמה‪" ,‬מאכסנים" את מכתבי המשפחה‪ .‬כל זה מדובר‪ ,‬משוחק‪,‬‬
‫מדוקלם ומושר בענייניות‪ ,‬בהומור עדין וללא שמץ רגשנות בידי שחקני הקבוצה‪.‬‬
‫ואריאציה על משחק ברכטיאני‪ ,‬מנוכר לכאורה‪ .‬בגלל גישתה המשתפת כל‪-‬כך של‬
‫נעמי כלפי הקהל ובגלל הדרכת השחקנים‪ ,‬בגלל תאורת "חדר" שאינה מפרידה בין‬
‫קהל למבצעים‪ ,‬בגלל קופסות תאורה – כולנו חלק מאותו סיפור‪ .‬בתמונה האחרונה‬

‫נשכבים בני המשפחה על כסאות‪-‬נוח‪ ,‬מתים‪-‬נחים והאור יורד קצת‪ ,‬לא לגמרי‪.‬‬

‫דרך להתמודד עם ה‪-‬שואה היא זו האישית‪ ,‬כפי שנעמי מספרת את סיפור‬
‫אביה דרך המכתבים שקיבל‪ .‬ואותם מלחינים‪ ,‬שרים ומעבירים לקהל‪ ,‬שנעמי‬
‫מתרכזת בו באמת‪ ,‬לא מאבדת מגע עין עם האולם‪ ,‬מסמנת את האינטימיות‬
‫הנחוצה כאוויר לנשימה בדיבור על הנושא הזה‪ .‬בה בעת‪ ,‬האינטימיות‬
‫האינטנסיבית הזאת‪ ,‬כפויה או מתבקשת מהמגע התאטרוני‪ ,‬היא עצמה בלוף‪,‬‬
‫אבל יעיל‪ :‬טקס‪ ,‬כפי שדר' נעמי יואלי מכירה היטב ממחקרה המעולה על‬
‫המסכת‪ ,‬עובד נפלא בתאטרון‪ ,‬והפורמליות שלו‪ ,‬עיצובי הזמן‪-‬חלל שלו הם‬
‫כלי "חיצוני" המסייע להתגבר על ה"פנים" הנקרע מצער‪ ,‬מאשמה‪ ,‬מבושה‬

‫ומזיכרונות אימים‪.‬‬

‫נעמי יואלי שייכת לזן נדיר של יוצרי תאטרון‪ ,‬שאצלם האינטלקט תואם‬
‫ליצירתיות והדמיון משלים את התבונה‪ .‬נעמי יוצרת ניסיונית‪ ,‬מגוונת‪,‬‬
‫מקורית‪ ,‬יוזמנית‪ ,‬שנונה ומשכילה להפליא‪ .‬עומק מחקריה היסודיים מעשירים‬
‫אותה כשחקנית‪-‬יוצרת‪ ,‬בובנאית‪ ,‬בימאית‪ ,‬מספרת ומורה – ואותנו‪ ,‬כקהל‪,‬‬
‫הצמא בדיוק לסוג זה של תאטרון צנוע וחודרני‪ ,‬רגיש ומרגש‪ .‬נעמי היא‬
‫אמנית מבצעת מעורבת ואכפתית המאזנת בין שפות‪-‬מופע חדשות שמצאה‬
‫והמציאה‪ ,‬המבנות יחסי‪-‬אמת בין קהלים‪ ,‬חללים ושחקנים‪ ,‬לבין המסרים‪,‬‬
‫אסתטיים וחברתיים גם יחד‪ ,‬העולים מכל יצירותיה לילדים ולמבוגרים‪.‬‬
‫עבודותיה הן מופת לבהירות‪ ,‬לטוב‪-‬טעם‪ ,‬לפריצות דרך אמנותיות‪ ,‬וכן לכבוד‬

‫שנעמי חולקת לאינטליגנציה האמנותית של קהליה‪.‬‬

‫גיליון ‪ 41‬ת א ט ר ו ן ‪77 ‬‬