Page 82 - תיאטרון 41

‫חולצתה‪'[ ,‬שפת הנהר מזג אוויר יפה המים והשמש מחכים עצי הדובדבן‬
‫פורחים בגינה אז הכול טוב'] והאח מילצ'ו שמונכח בתמונה ללא ייצוג בימתי‪,‬‬
‫מדגים בחירה תאטרלית‪ ,‬הממריצה את כח ההדמיה לקראת הקטיעה הריאלית‬
‫העומדת להתרחש‪ .‬למן ההתחלה‪ ,‬נרקם בין הקהל לבין קבוצת האמנים דיאלוג‬
‫אילם על תחביר המיצג‪ ,‬העשוי פערים בידיעה‪ ,‬תנועה בחלל‪ ,‬ונוכחות של‬
‫אביזרים שהטלתם על מרכיב הזמן‪ ,‬מולידה ציפיה דרוכה למפנה‪ .‬וכך‪ ,‬המיתי‪,‬‬
‫ההיסטורי והאישי‪ ,‬משיקים זה בזה‪ ,‬נמהלים זה בזה ונמשכים אל הגרעין‬
‫הדרמטי של גורל הפרט‪ ,‬תא הפורמלין האפקטיבי ביותר גם לשימור הזכרון‬
‫ההיסטורי‪ .‬שלש נשים וגבר נושאים חפץ דמוי מזוודה ומבטם התחום במיידיות‬
‫ההווה ובהכרתם החסרה‪ ,‬מצטלב במבטו של 'אני מספר יודע כל' 'אנחנו‬
‫מרוצים אנחנו מרוצים הכול בבית בסדר גמור' כותבת זוניה באחד המכתבים‪,‬‬
‫וחוט הצמר‪ ,‬סמלה של קלותו המוירה הטווה את חוט הגורל‪ ,‬לוחשת את‬
‫נוכחותה כנבואת אורקל חידתית המטילה צל מיתי על ההווה‪ .‬אט אט‪,‬‬
‫הפרוזאי מזדקק לפיוט אלגי השר בשירת אקפלה אטונלית של יוסי מר חיים‬

‫את הגעגועים‪ ,‬את ימי החסד האחרונים ואת המוכחש‪.‬‬

‫אדלה [אמא] מכתב אהבה לבן‪:‬‬

‫אתה‪,‬‬
‫לך‬
‫לך‬

‫אתה‬
‫אני‬
‫שלך‬
‫אתה‬
‫אותך‬
‫איך‬
‫אליך‬
‫אליך‬
‫שלך‬
‫שלך‬
‫אליך‪ ...‬לי‪ ...‬לך‬
‫אני‬
‫אתה אותך‬
‫אותך‬
‫עליך‬
‫עליך‪...‬לך‪...‬לי‬

‫גיליון ‪ 41‬ת א ט ר ו ן ‪81 ‬‬