Page 80 - תיאטרון 41
P. 80
וגם מוקצן ומחודד ובסופו של דבר עובר לממד סימבולי.
המופע מבוסס על מכתבים אמיתיים שנשלחו מפולין לירושלים בשנות
השלושים ,כשהנמען הוא איש צעיר ,עולה חדש בארץ ישראל ,והמוענים הם
בני משפחתו .הנמען אינו מופיע ואינו נשמע במהלך המופע .דמות החלוץ הזה
צצה מפניות בני משפחתו אליו ,ממה שהם בחרו לספר לו במכתבים,
מהתלהבותם הנאיבית וגאוותם על הימצאו בארץ ישראל ,מהרגישות והכאב
הנסתרים של הוריו ,וכן מייאושם באשר לגורלם במציאות של שנות השלושים
במזרח אירופה תחת הכיבוש הסובייטי וטרם הכיבוש הנאצי .שתיקתו של
הנמען מקצינה את הדרמה של הפרידה המשפחתית ומדגישה את שכבות
האובייקטיביות ההיסטורית והסובייקטיביות האישית שממלאות אותה .יואלי ,לא
רק הדרמטורגית והבמאית של המופע אלא גם הדמות המספרת ,משתמשת
בטכניקה של היעדרות הגיבור המרכזי ושוזרת נוכחות-נעדרת זו בטקסט
התיעודי של המכתבים האמתיים .הודות לשילוב זה של התיעודי והמסתורי,
הופך המופע למטפורה ליהודי הנצחי ,כשבתפקיד זה מופיעים גם אלו שנשארו
בפולין וגם זה שהגיע לארץ ישראל .למעשה ,המופע מבקש להפסיק את
החלוקה להיסטוריה יהודית והיסטוריה ישראלית ומבטא תחושת מעורבות בלתי
נמנעת בעבר ודיאלוג עמו.
עם זאת ,המופע שומר על ניטרליות מכוונת וניכור אמנותי ,והוא מצטרף לשורת
המופעים הקודמים של יואלי ,בהם פיתחה גישה מיוחדת לספר על העבר באיפוק,
ולא לנצל אותו ולא להפכו לנימוק אידיאולוגי מגמתי .המופע הוא ניסיון להתמודד
עם הזיכרון ,לא לבגוד בו וגם לא לייחס לו את הפוליטיקה של ההווה .בניסיון זה
בוחרת יואלי לספר סיפור פרגמנטרי של משפחה אלמונית ולהציגו כפסיפס קולי
המבוצע בניצוחה .המנצחת היא זו שיוצרת את המסגרת של התחלה ,אמצע וסוף,
והיא מוסיפה הסברים קצרים על הנפשות הפועלות .תפקידי הדמויות-קולות אלו
מגולמים בידי השחקנים טלי קרק ,עדי מאירוביץ' ,רונן בבלוקי ושירלי גל שגב.
עושרו הפרפורמטיבי הבלתי נתפס של המופע נוצר על ידי שלל אמצעים :המפגש
בין הנוכחות האקספרסיבית וההיפר-ריאליסטית של השחקנים לבין מהותן הלא-
גשמית של הדמויות ,שהרי קולות הם ולא דמויות בשר ודם; המשחק הווירטואוזי
והאירוני של החלפת התפקידים הכרוך בלעג על חשיבות המין והגוף; קשר העין
הידידותי והבלתי פוסק בין קולות המכתבים לדמות המספרת; חשיפת הנימה
המוסיקלית הפנימית של הטקסטים הוורבליים של המכתבים ושירת טקסטים אלו
בצורת א-קפלה; ההפרזה וההזרה שבשירה זו; הרצינות והריכוז של האמנים בציטוט
הטרגדיה הרומנטית של המשורר הפולני הדגול סלובצקי ,ובריאת סילואטה-מלאך
בידי חוטים בלתי נראים; הרגע קורע הלבב והמילים אינן יוצאות מפי האם (טלי
קרק) הכותבת מכתב לבנה שנמצא אי-שם בירושלים; וההמנון המר "אנחנו מרוצים,
אנחנו בריאים ומרוצים ",המבוצע על ידי מקהלת הדמויות— כל אלו יחדיו יוצרים
תחכום מחשבתי המעניק אושר לצופים.
גיליון 41ת א ט ר ו ן 79