Page 195 - גג 44

‫אבותיהם מזה עשרות דורות‪ .‬בעשר אצבעות הם הקימו כפר יפהפה בלב השממה‪ ,‬והגנו‬
‫עליו מפני מתנכלים‪ ,‬והם גם הספיקו להקריב את מירב הקורבנות לפני ובעת מלחמת‬
‫השחרור‪ .‬לנו באמת לא היה כלום‪ ,‬ולהם כבר היו בתים קטנים ויפים טבולים בירק‪,‬‬
‫הפרות געו ברפתות‪ ,‬והתרנגולות קרקרו בלולים‪ .‬המטעים‪ ,‬שדות הבר והשלחין הרנינו‬
‫את הלב ביפעת עלוותם‪ ,‬והאותיות החרותות בשיש הזכירו את מחירה של החירות‪ ,‬את‬
‫מחירו של החלום‪ .‬וכשבאנו להסתפח לכפרם‪ ,‬הם הפשילו שרוולים ולימדו אותנו לעבוד‬
‫בשדה‪ ,‬ובערב‪ ,‬כשהם ואנחנו סחוטים מרוב עבודה‪ ,‬הם היו מכנסים אותנו ומלמדים‬

‫עברית‪ ,‬שרים עמנו מזמירות הארץ ומספרים לנו את סיפורי ארץ ישראל החדשה‪.‬‬

‫עבדתי על ידם בשדה‪ ,‬וחשתי בלבי ייאוש נורא משום שידעתי כי לעולם לא אצליח‬
‫להתחרות עמם בדילול התירס‪ ,‬בעישוב ערוגות הצנונית‪ ,‬בקציר האספסת בחרמש‪ ,‬בקטיף‬
‫ההדרים‪ .‬למרות גילם‪ ,‬הם היו מהירים‪ ,‬מיומנים‪ ,‬בוטחים ושקטים‪ .‬בעיניי הם היו יצורים‬
‫על אנושיים‪ .‬מעולם לא חשתי יחס של התנשאות מצדם‪ ,‬מה שאינני יכול לומר על‬

‫נכדיהם שהיו בני גילי‪ ,‬ושבוודאי לא היו זכאים להתחלק בתהילתם‪.‬‬

‫הם היו שזופים‪ ,‬לבושים בפשטות נזירית –א"ד גורדונים מהלכים במרחק של מגע יד!‬
‫וכשהמולדת נזקקה להם (ומתי היא לא נזקקה להם?)‪ ,‬הם ובניהם התנדבו ליחידות הצבא‬
‫הקרביות ביותר‪ .‬בניהם היו קצינים גבוהים בצה"ל‪ ,‬מג"דים ומח"טים‪ ,‬ובילו חודשים‬

‫במילואים‪ ,‬כשמשקיהם משוועים לידיים עובדות‪.‬‬

‫אני זוכר שמשה דיין‪ ,‬אז רמטכ"ל‪ ,‬הגיע לביקור במושב‪ .‬כל החברים הצטופפו בבית העם‬
‫לשמוע איזו משימה חדשה הוא מבקש להטיל עליהם (היה ברור שלא יטרח להגיע אלא‬
‫כדי להעמיס עליהם מטלה חדשה)‪ .‬המזכיר פתח את המפגש‪" :‬משה רוצה להגיד לכם‬

‫משהו"‪.‬‬

‫אני נשבע שאני מצטט מילה במילה!‬

‫אני הייתי המום‪ :‬ככה מציגים גנרל?! רמטכ"ל?! האם איכר רומני היה מעז לפנות‬
‫לרמטכ"ל צבא רומניה המהולל בשמו הפרטי?! האם היה זוכה בכלל לראות רמטכ"ל בכל‬
‫ימי חייו? אני נקלעתי לעולם שונה מכל מה שיכולתי להעלות על הדעת – הרי בסופו של‬
‫דבר‪ ,‬משה דיין היה אחד מהם‪ ,‬הוא נולד בדגניה וגדל בנהלל‪ ,‬וכמו כולם התנדב לכוח‬
‫המגן של היישוב‪ ,‬אלא שהם עושים רוב השנה מה שנחשב לעיקר (גם בעיני משה דיין‬
‫עצמו!)‪ ,‬ואילו הוא המשיך לשרת בצבא‪ .‬אין לו שום יתרון עליהם‪ ,‬לא בעיני עצמו ולא‬

‫בעיניהם‪.‬‬

‫משה דיין דיבר באותו מעמד במשך כמה דקות‪ ,‬הזכיר את אלפי העולים שהובאו בעל‬
‫כורחם לנגב הצפוני‪ ,‬שאינם יודעים בין ימינם לשמאלם‪ ,‬שממאנים להישאר במקומות‬
‫הצחיחים ההם מטואטאי רוחות המדבר הלוהטות‪ ,‬שזקוקים באופן נואש לסיוע‪ ,‬להדרכה‪,‬‬

‫ומי יעשה זאת אם לא בניהם של מייסדי המושבים הוותיקים?‬

‫משה דיין דיבר מעט‪ ,‬קם והלך‪ .‬איש לא ליווה אותו למכונית‪ ,‬הכול נשארו במקום‪,‬‬
‫ובאותו המעמד קמו צעירים‪ ,‬בניהם של הנפילים‪ ,‬והתנדבו "לרדת" אל הנגב כדי לבצע‬

‫ַּגג ‪ ‬גיליון ‪53 44‬‬