Page 196 - גג 44

‫את המשימה שהציג משה דיין‪ .‬הם השאירו את המשק על הנשים וההורים הזקנים‪ ,‬ויצאו‬
‫לסעוד את העולים החדשים‪ .‬הם לא שאלו אם תהיה משכורת‪ ,‬אם יהיה אש"ל – כלום!‬
‫קמו והלכו‪ ,‬כי נקראו‪ ,‬כי תמיד היו נכונים לקריאה‪ ,‬כי כל הקריאות היו מופנות רק‬
‫אליהם‪ ,‬ואיש לא שאל אז‪ ,‬וגם לא שאל אחר כך‪ ,‬מדוע טורח הרמטכ"ל לדבר עם בני‬

‫המושב על מצוקותיהם של עולים חדשים? מה לזה ולתפקידו כראש הצבא?‬

‫ואני כל כך רציתי להידמות אל הנפילים האלה‪ ,‬כל כך!‬

‫***‬

‫אספר משהו מהימים הראשונים בעין טבעון – כבר הזכרתי שגרנו בצריף קטן דק דופנות‬
‫בעל גג פח‪ ,‬מובן שלא היו מים בצריף‪ ,‬ולא חשמל‪ ,‬נוחיות בחוץ בצריפון פח‪ ,‬ומקלחת‬
‫לא הייתה בכלל‪ .‬הצריף בגודל של שמונה מטרים על שלושה שימש כחדר שינה לארבע‬

‫נפשות‪ ,‬מטבח וסלון‪ .‬אפשר לדמיין איך בישלנו‪ ,‬איך התרחצנו‪...‬‬

‫רצה הגורל ואותה שנה הייתה מבורכת בגשמים עזים‪ ,‬והצריפים נראו ממרחקים כאיים‬
‫צהובים בתוך ים של בוץ חום‪-‬אדמדם‪ .‬באחד הלילות התעוררתי משום הרעש המבהיל‬
‫של הצלפות הסופה בגג הפח‪ ,‬וראיתי את אבא תומך את הצריף מבפנים בגזע עץ שהכין‬

‫מבעוד מועד‪ ,‬כדי שלא יתעופף ברוח‪.‬‬

‫הכוונה הייתה להכין אותנו לקראת ניהול משקים משל עצמנו – קודם על ידי עבודה‬
‫בשכר במשקים הוותיקים‪ ,‬ואחר כך הקצו לנו חלקת אדמה קטנה לכל משפחה‪ ,‬קיבלנו‬
‫חצי פרד (התחלקנו שתי משפחות בפרד)‪ ,‬חצי מחרשה וחצי פלטפורמה‪ .‬יום אחד הגיע‬
‫המדריך‪ ,‬בעצמו ממייסדי המושב‪ ,‬שנאלץ להזניח את משקו כדי לטפל בנו‪ ,‬והראה כיצד‬

‫זורעים צנונית‪ ,‬ואנחנו‪ ,‬העולים החדשים‪ ,‬רכנו על תלמי האדמה וזרענו צנונית‪.‬‬

‫בוקר אחד העיר אותי אבא מוקדם מהרגיל‪" :‬בוא תראה דבר יפה‪ ".‬יצאתי החוצה וראיתי‬
‫בחלקה שלנו שורות שורות של נבטי צנונית‪ .‬העלים היו קטנטנים‪ ,‬והגיחו כאילו בהיסוס‬
‫מתוך רגבי האדמה (אולי לא כדאי לצמוח אצל הטירונים האלה?)‪ .‬קרני השמש הראשונות‬
‫כאילו החיו את האדמה‪ ,‬כשכל עלעל‪ ,‬כל קור עכביש‪ ,‬כל טיפת טל בורקים באור זהוב‪,‬‬
‫וכל היופי הזה‪ ,‬וכל היפעה הזאת איכשהו קשורה בי ובמשפחתי – אנחנו התכופפנו על‬

‫התלמים האלה וזרענו‪.‬‬

‫בנתיבות חיי הזדמן לי לא אחת לראות מראות נפלאים‪ ,‬מראות שהפעימו את לבי‪ :‬ראיתי‬
‫את הכרמל מסיפון האונייה‪ ,‬ראיתי את מצדה בזריחה‪ ,‬ראיתי את החרמון בשקיעה‬
‫הסגולה – אך לא המראות האלה‪ ,‬ואף לא מראות מדהימים אחרים ששזפה עיני ברחבי‬
‫העולם – אף אחד מהם לא הפעים את ליבי כמו חלקת הצנונית בבוקר שטוף שמש בעמק‬

‫יזרעאל‪.‬‬

‫כל בוקר‪ ,‬לפני לכתי לבית הספר‪ ,‬הייתי סר אל החלקה‪ ,‬מלטף את העלים‪ ,‬מריח אותם‪,‬‬
‫מעשב מסביב‪ ,‬גורף את האדמה כדי לאוורר שורשים‪ ,‬וכשהייתי חוזר מבית הספר‪ ,‬עוד‬
‫התיק על כתפי‪ ,‬הייתי רץ אל החלקה‪ ...‬אילו פגשתי את שרגא בנתיבות חיי‪ ,‬הייתי מספר‬

‫לו על המניה שלי בארץ ישראל‪.‬‬

‫ַּגג ‪ ‬גיליון ‪54 44‬‬