Page 216 - גג 44
P. 216
המפקפקת ,בצדק ,ביכולתי לקרוא ולהבין את שירתו של המשורר הלאומי רב התהילה
בשפת המקור.
כך קראתי בפעם הראשונה שירה הונגרית ,וכך נודע לי על קיומו של החשבון ,אם כי
עדיין לא ידעתי מתי נפתח ומה נלקח בחשבון לשם פתיחתו .רק כעבור שמונה עשרה
שנים ,כשמיינתי את הניירות שנשארו במגרות המזנון שבחדר המגורים ומגירות השידה
שבחדר השינה ,יישרתי את הקמטים וקראתי כתבי יד צפופים ומסמכים בדפוס דהוי,
למדתי להכיר כמה מן התחנות בחייו של החשבון ,גם אם לא את כל תולדותיו .לא ידעתי
כיצד התנהלה התביעה שהביאה לפתיחתו ,מה נתבע בה ומה לא פוצה בה .דברים אלה,
כמו רבים אחרים בחיי הורי ,נשארו מאופסנים בתיבה נעולה ,שלא זו בלבד שאין לי
המפתח המתאים לפתוח אותה ,אף אינני יודעת על קרקעיתו של איזה אוקיינוס היא
מוטלת .דפדפתי בספר השירים הכבד של פטופי וקראתי שיר אחד קצר ,שהצלחתי,
כמדומני ,להבין את רובו .השיר נקרא 'אורח' והוא מתאר רגש של ציפייה ואכזבה ,של
דלת פתוחה שמחכה לאהוב המתעתע שהלך לו .היו בשיר שתי מלים שלא הבנתי.
באלף תשע מאות תשעים ואחת נחקק בהונגריה לראשונה חוק הנוגע לפיצוי חלקי על אובדן
הרכוש במלחמה .הדבר פורסם בעיתונים וגם ב'אוי קלט' ,היומון ההונגרי שיצא בישראל והפך
מאוחר יותר לשבועון עד שהתפוגג וחלף מן העולם .ה'אוי קלט' ,שפירושו 'מזרח חדש' ,היה
שייך לממלכה של אמי .אבי מעולם לא הציץ בו ,כי היה לו עיתון משלו בעברית .למרות שידע
הונגרית ,רומנית ,גרמנית ואידיש ,מעולם לא ראיתי את אבי קורא דבר-מה שאיננו כתוב בשפה
העברית .במשך השבוע היו גיליונות ה'אוי קלט' נערמים זה על גבי זה על השידה שליד
מיטתה של אמי ,ובכל יום שישי פינתה הערימה את מקומה לגיליון החדש ועברה אל קופסת
הקרטון בפינת המטבח כדי לשמש לניקוי חלונות או כלי קיבול לקליפות תפוחי אדמה וגזר או
תפוזים .תוך כדי קילוף וחיתוך היתה אמי מציצה בעיתון שנרטב מן הקליפות וקוראת לעצמה
בניע שפתיים .מדי פעם היה שם משהו שעורר אצלה תמיהה או כעס או לגלוג או שלושתם גם
יחד .אני לא ידעתי והיא לא הסבירה .ואולי לא שמה לב שאני מגניבה אליה מבט תוך כדי
שטיפת הכלים או מציצה בה מן המסדרון הצר אל המטבח .היא דיברה אל עצמה או אל מישהו
סמוי מן העין ,ולפעמים גיחכה או השמיעה אנחה .היו ידיעות שהיתה גוזרת ומניחה במגירת
השידה שליד מיטתה ,אבל כשנברתי בניירות שנשארו אחרי מותה לא מצאתי אלא גזיר עיתון
אחד ובו ידיעה הנוגעת לאיש בשם ברוך גולדשטיין שנכנס בבקר חג הפורים תשנ"ד למערת
המכפלה וירה למוות בעשרים ותשעה מתפללים מוסלמים .ליד תמונתו של האיש נרשמו שלש
מלים בכתב יד קטן ומחובר ,שלא הצלחתי לפענח .מגי התופרת ההונגרייה עזרה לי בפיענוח
של כמה כתבי יד ומסמכים ,אבל את המלים שעל גזיר העיתון לא הראיתי לה .אני משערת
שגם הידיעה אודות חוק הפיצויים החדש בהונגריה נגזרה והונחה באותה מגירה ,וכשש שנים
לאחר מכן התווסף גזיר עיתון נוסף שעניינו בחוק הונגרי חדש .גזירי עיתון אלה ,כפי הנראה,
הוצאו מן המגירה והושלכו לפח לאחר שמילאו את תפקידם.
החוק ההונגרי החדש איפשר תביעות פיצויים לא רק על רכוש ,כי אם גם על בני משפחה
שהיו אזרחי הונגריה בזמן המלחמה .התעריף היה צנוע :מאה וחמישים דולר על אב או
אם ,כשבעים דולר על אח או אחות .מאוחר יותר העלו את התעריפים והפנייה לבקשת
ַגּגַַּּגיליוןַּ74ַּ44