Page 215 - גג 44

‫בודפטש והדנובה צילום‪ :‬רות לורנד‬

‫פתאומי החל בדיוק ברגע שהיא נבלעה אל תוך הבניין והדלתות האוטומטיות נסגרו‬
‫מאחורי גבה‪ .‬הצטמצמתי אל חסותו הצרה של גגון מעל לחלון ראווה שמוצגים בו שעוני‬
‫יד‪ ,‬וחיכיתי‪ .‬אחרי כחצי שעה הגיחה אמי בצעדים נמרצים מפתח הבנק וסימנה לי בידה‬
‫את הכיוון‪ .‬הגשם פסק בינתיים והשמש שיצאה שוב מבין העננים העמידה פנים כאילו לא‬
‫ארע דבר‪ ,‬רק הכביש הבוהק וסנדלי הרטובים העידו נגדה‪ .‬הלכנו כחמש דקות ברגל‬
‫כשאני גוררת את שתי המזוודות ומנסה להדביק את צעדיה הנמרצים‪ .‬לא שאלתי אותה‬
‫מה היה בבנק ומה עשתה שם והיא לא סיפרה‪ ,‬אבל נראה היה על פי מבע פניה שהיא‬
‫מרוצה‪ .‬אני משערת שהיא בררה את מצב החשבון שלה והוציאה את כל מה שהצטבר עד‬
‫לאותו יום‪ .‬כמו כל ילד למדתי גם אני מקטנות לא רק את שפת הדיבור של הורי‪ ,‬כי אם‬
‫גם את שפת הגוף והבעות הפנים‪ .‬זו היתה השפה שבה ספגתי את התוכחות הקשות‬
‫ביותר‪ ,‬העלבונות הכבדים והנחמות הנדירות‪ .‬שפת הגוף החי היתה השפה הרביעית‬
‫שלמדתי בילדותי‪ ,‬ואפשר שזו השפה המועילה ביותר‪ .‬מי שיודע לשלוט בגופו ולפענח‬

‫את האחרים ידו על העליונה‪.‬‬

‫אינני יודעת אם הצלחתי להסתיר את עצמי מאמא שלי‪ ,‬או שהיא היתה כל כך שקועה‬
‫בענייניה עד שלא שמה לב אלי ולשתי המזוודות שהיו עדיין לחות מהגשם‪ .‬כך או כך‪,‬‬
‫היא נראתה מרוצה מאד מפעילותה הפיננסית ובערב נתנה לי במחווה נדיבה שלושת‬
‫אלפיים ושבע מאות פורינט‪ ,‬שאקנה בהם מה שאני רוצה‪ .‬למרות המספר המרשים ערכו‬
‫הממשי של הכסף הזה‪ ,‬כך גיליתי‪ ,‬נמוך למדי ולא הספיק להרבה‪ .‬קניתי את ספר השירים‬
‫של פטופי שאנדור ושני דיסקים של שירי צוענים הונגרים‪ .‬אמי הגיבה בתנועה קטנה‬
‫בזווית הפה שהודיעה לי‪ ,‬כי העניין שאני מגלה בצוענים‪ ,‬שאין לי כל קשר היסטורי‪,‬‬
‫ביולוגי או תרבותי אליהם‪ ,‬הוא מגוחך ומתמיה‪ .‬ולמה לא קניתי במקום זה את הסיפורים‬
‫על ציליקה? הרי אהבתי לשמוע את הסיפורים האלה על ציליקה המבולבלת‪ .‬רק ככה‬
‫הייתי מוכנה לאכול משהו‪ .‬אמרתי לה שלא חשבתי על זה‪ ,‬וחבל שהיא לא אמרה לי‪,‬‬
‫ובהזדמנות אחפש את הסיפורים על ציליקה‪ .‬פטופי שאנדור זכה רק לתנודת ראש‬

‫ַּגגַּ‪ַּ‬גיליוןַּ‪73ַּ44‬‬