Page 210 - גג 44
P. 210

‫באותה עת נגלה לה סוד משפחתי נוסף‪ .‬לא רק שהיא יהודייה‪ ,‬אלא ששמה‪ ,‬אנה‪ ,‬ניתן לה‬
      ‫לזכר אשתו הראשונה של אביה‪ ,‬שנהרגה בירייה כשבנם התינוק בזרועותיה‪ ,‬בעיר לבוב‪.‬‬
                                                                           ‫קשרי משפחה‬

     ‫ֲא ִני ֲאחֹותֹו ֶׁשל ָא ִבי‪ֶׁ /‬ש ָּיר ּו ָּב ּה ְו ִתינֹוק ִּב ְזרֹועֹו ֶׁתי ָה‪ֲ /.‬א ִני ִא ְש ּתֹו ָה ִראשֹו ָנה ֶׁש ָּיר ּו ָּב ּה ִעם‬
                         ‫ִּתינֹו ָק ּה‪ֲ /.‬א ִני ִּב ּתֹו ֶׁשל ָא ִבי‪ְּ /‬ב ִלי ִּתינֹוק ִּב ְזרֹועֹו ַתי‪ /.‬עֹוד ֹלא ָיר ּו ִּבי‪.‬‬

‫בשנה הזו חייה של אנה ‪ /‬אניה‪ ,‬הילדה מפולין‪ ,‬נעצרו והוטמנו כדי שיתחילו חייה של‬
‫ענת‪ ,‬העולה החדשה‪ .‬כיצד תשרוד אותם ללא לב? והאם ליבה המנותק יכול להכיל את‬

         ‫געגועיה? ליבה הבודד‪ ,‬החי מחוץ למים הטריטוריאליים שלו אי שם‪ ,‬בין הצדפים‪.‬‬
‫והיא‪ ,‬כיצד תישא את פצעי הלחץ על נפשה? מתי וכיצד תמצא את הלב‪ ,‬כדי להשיבו אל‬

                                                    ‫מקומו הטבעי‪ ,‬לעטוף אותו מחדש‪ ,‬בגופה?‬
‫עשרות שנים תעבורנה‪ ,‬עד שליבה ימצא אותה מחדש‪ .‬רק אז היא תוכל לאסוף את‬
‫החוויות ההן ולנסחן במילים עבריות‪ .‬בשפה‪ ,‬אותה למדה היטב בינתיים ולפעמים היא‬

                                                            ‫אפילו מופיעה באקראי בחלומותיה‪.‬‬
                                                                                  ‫טרגדיה‬

                ‫סֹופֹו ְק ֵלס ְמ ַח ֶּׁכה ִלי ִּב ְש ֵדה ַה ְּתע ּו ָפה‪ִ /,‬מ ָּכל ָמקֹום‪ְ ,‬ל ָכל ָמקֹום‪ִ /‬ח ּב ּוק‪ .‬יֹו ְצ ִאים‪/.‬‬
            ‫ֹלא ָּבר ּור ִמי ָטס ֶׁאל ִמי‪ֶׁ /.‬ה ְב ֵזק‪ְ .‬צ ָע ָקה‪ּ ָ .‬דם ְו ִשי ָרה‪ַּ /:‬ב ֶּׁק ֶׁשת ִמ ְש ַּת ְּקפֹות ַה ְ ּד ָמעֹות‪/.‬‬
  ‫ַה ֲא ִזי ִני ְלקֹולֹות ַנ ֲהרֹות ַה ּמֹו ֶׁל ֶׁדת‪ִ /,‬ל ְב ֵע ַרת ַה ֲחר ּו ִזים ֶׁשל ִשי ַר ִי ְך‪ִּ /,‬כ ְת ִבי ָּב ֲא ָב ִנים ּו ַב ֲח ָרבֹות‪/,‬‬

                                                                               ‫ִּכ ְת ִבי ְּב ֶׁז ֶׁרם ַה ֵזּ ָעה‪.‬‬
‫והלב‪ ,‬כמו המולדת החדשה‪ ,‬ישראל‪ ,‬היה כבר בן שבעים‪ ,‬כשמצא אותה‪ ,‬את הילדה‬
‫ההיא‪ .‬עייף מאד היה‪ .‬יחד הם נזכרו ברגע ההוא‪ ,‬של קבלת הפנים החמה ב‪9/8/1957-‬‬

                      ‫בשדה התעופה לוד‪ ,‬שגם הוא קיבל כבר שם חדש בינתיים – נתב"ג‪.‬‬

‫מימין‪ :‬ימים אחרונים בפולין‪ .‬ענת ודני בפארק‪ .‬משמאל‪ :‬ענת בדרך לארץ בנחיתת ביניים בווינה‪.‬‬

                                  ‫ַּגג ‪ ‬גיליון ‪68 44‬‬
   205   206   207   208   209   210   211   212   213   214   215