Page 213 - גג 44
P. 213

‫הספרות בהבנת מהלכים היסטוריים‪ ,‬ועל הפרשנות הספרותית של ההיסטוריה‪" .‬ההצעה‬
‫שלך מצוינת‪ .‬זה רק עניין של זמן עד שיאשרו‪ ",‬הרגיע אותי הפרופסור וטפח על שכמי‬
‫בידידות‪" .‬בסוף שנת הלימודים אנשים עסוקים במיוחד‪ .‬זה ייקח אולי שלושה חודשים‪.‬‬
‫לא יותר‪ ".‬זה לקח יותר‪ ,‬מפני שהאנשים באקדמיה לא נעשים פחות עסוקים כשמגיעה‬
‫חופשת הקיץ‪ ,‬אבל זה לא העניין החשוב כאן‪ .‬גם לא העובדה שעד היום‪ ,‬למרות‬
‫שההצעה אושרה בסופו של דבר אחרי שבעה חודשים‪ ,‬לא השלמתי את עבודת הדוקטור‪,‬‬
‫ולא זכיתי בקרירה אקדמית שהנצה באופן מבטיח וקמלה בתוך זמן קצר‪ .‬קיבלתי את‬
‫עצתו של הפרופסור ושלחתי את המאמר לבודפשט לאחר עריכה וליטוש של האנגלית‪.‬‬
‫המאמר התקבל וההרצאה שלי עומדת להתקיים במושב הראשון ביום השני של הכנס‪,‬‬

                     ‫כלומר‪ ,‬ביום שישי‪ .‬הכנס יימשך יומיים וחצי ויסתיים בשבת בצהריים‪.‬‬

‫סיפרתי לאמא שלי שאני נוסעת לבודפשט ושאלתי אם היא רוצה לבוא אתי‪ .‬אינני זוכרת‬
‫בדיוק מדוע הצעתי לה להצטרף אלי‪ .‬אולי חשבתי שהיא לא תתייחס להצעה ברצינות‬
‫ותשכח אותה אחרי חמש דקות ותשאל אותי שוב‪ ,‬אם בכל זאת אני רוצה מרק חם‪ .‬אולי‬
‫היה זה פרץ רגשי שכרוך בעובדה שאני נוסעת למדינה היחידה בעולם שבה דוברים‬
‫ברחובות ובחנויות ובבתי ספר ובתי חולים אותה שפה מתנגנת שלמדתי לדבר בה עוד‬
‫בזמן שזיכרונותי אינם מגיעים אליו‪ .‬מה נפל עלי? לכאורה‪ ,‬אין דבר מתבקש יותר מאשר‬
‫נסיעה משפחתית לכפר הולדתה של אמא ואולי אף לפגוש בפזורה מדוללת של קרובי‬
‫משפחה אחדים שנותרו בדברצן או בנירבטור‪ ,‬או להיתקל בשכנים טרוטי עיניים שאולי‬
‫עוד זוכרים משהו‪ ,‬ואחר כך לעמוד בבית קברות עזוב בין שיחי הפרא ולהחזיק ידיים‬
‫בדממה‪ .‬אלא שלמעשה זה לא התבקש כלל וכלל‪ .‬אפשרותו של מסע עם אמי לא עלתה‬
‫על דעתי או על דעתה עד לאותו כנס בבודפשט‪ .‬לא כל המשפחות השורדות דומות ולא‬
‫לכולן יש שורשים המצפים להיחשף ולהישטף בדמעות של צער ונוחם ואהבה ותקווה‪.‬‬
‫המחשבה שנהיה יחד במשך ימים אחדים היתה קשה ומעיקה מאד כבר בהבהוביה‬
‫הראשונים‪ .‬למרות הכל‪ ,‬זו הייתי אני שהצעתי לה לבוא‪ ,‬ואינני יודעת לומר אם אני‬
‫שמחה על כך או מצטערת‪ .‬להפתעתי היא הסכימה כמעט מיד‪ .‬בעיניים עצומות התייחדה‬
‫לרגע עם מחשבותיה וחשבונותיה ואחר כך הסתכלה בי ואמרה‪" :‬לכמה זמן את נוסעת?"‬

                                                                         ‫עכשיו אי‪-‬אפשר לסגת‪.‬‬

‫אמא שלי היתה בת שבעים ושש כשהלכנו יחד למשרד הפנים כדי להגיש בקשה לדרכון‬
‫הראשון בחייה‪ .‬כארבעה חודשים לאחר מכן עלתה בפעם הראשונה על מטוס וביקשה‬
‫שאעזור לה לחגור את חגורת הביטחון במבט של פליאה ספקנית המהולה באי‪-‬רצון‪ .‬אני‬
‫מאמינה שגם היא היתה מופתעת מהצעתי‪ ,‬מופתעת מהסכמתה‪ ,‬ועוד יותר מופתעת מכך‬
‫שהתכנית אמנם יוצאת אל הפועל שלב אחר שלב‪ .‬הנה זה קורה‪ .‬זו היתה הפעם‬
‫הראשונה שבה עברה מארץ אחת לאחרת מתוך בחירה ובאופן חוקי‪ .‬כל המעברים‬
‫הקודמים בין הארצות המועטות שעברה בהן‪--‬הונגריה‪ ,‬פולניה‪ ,‬רומניה‪ ,‬קפריסין וישראל‪-‬‬
‫‪ -‬היו תולדות של נסיבות היסטוריות ופוליטיות מרות שנכפו עליה‪ ,‬ולא היו כרוכים‬
‫בהליכים סדירים המחייבים הצגת דרכון‪ .‬במעבר מהונגריה לפולניה נדחפה בכוח אל‬
‫הרכבת‪ ,‬החזרה מפולניה להונגריה ומשם לטרנסילבניה שברומניה נעשתה מתוך חוסר‬
‫ברירה ותחושת אובדן בין הריסות העולם הישן ברכבות מזדמנות ודחוסות‪ .‬כשעלתה על‬

                                   ‫ַּגג ‪ ‬גיליון ‪71 44‬‬
   208   209   210   211   212   213   214   215   216   217   218