Page 43 - תיאטרון 46
P. 43
כמה וכמה שנים ,ושם יש לו עבר וגורל של עצמו ,הוריו
וסביו ,אשתו וילדיו…
סוקרטס:
אנו לא נמצאים ִאתם שם באותו ממד ,לא מבחינת המקום ולא
מבחינת הזמן .הרי זו רק תחבולה שלנו ,שאנחנו שוהים שפינוזה:
קאנט:
במחיצתם ,תחבולה להצגת התיאטרון הזאת!
סוקרטס:
לא אמרתי שכל זה אמיתי ,אמיתי יותר מהמציאות :שזו אמת
ולא סתם תאטרון? קאנט:
אימא:
הכול תאטרון ,וכלום איננו תאטרון .אנחנו דמויות ,כאן ושם.
פעם על רקע במה וקלעים ,פעם אחרת על רקע שפינוזה:
סוקרטס:
טרנסצנדנטאלי .משחקים .בכל מקרה.
קאנט:
רק שאנחנו בקושי יודעים מה אנחנו משחקים .אפילו אימא:
שמשחקים .את התפקידים שלנו אנחנו יודעים רק במעומעם. קאנט:
אימא:
נשמח אם נצליח לנחש את הטקסט שעלינו להגות. קאנט:
אימא:
ומקשיבים ככל יכולתנו ללחשן ,לקול המצפון שלנו. קאנט:
אימא:
)בינתיים הצטרפה אליהם ושמעה את חלקה האחרון של
השיחה .בתמימות גמורה( ולפני מי אנחנו משחקים ,רבותיי?
בבקשה ,תגידו לי.
לפני קהל טיפש ,עד כדי כך טיפש ,שהוא חושב שאנחנו
משחקים.
ובינתיים הם המשחקים :הם משחקים את הקהל.
כן ,הם תמיד משחקים .משחקים תפקידים האחד לפני האחר,
וכל אחד משחק גם לעצמו.
)בתמימות( אבל לפני מי כולנו משחקים? חייב להיות משהו,
חייב להיות מישהו שצופה בנו ,איפשהו…
את עומדת על הבמה בפעם הראשונה ,גברתי הנאווה?
כן ,אדוני.
אז תגידי לי מה את רואה כאן) .מצביע לאולם הצופים(
)ממצמצת( אני לא רואה שום דבר ,הפנסים מסנוורים אותי,
אני רואה חור שחור גדול.
ואם אני אומר לך :אדרבא ,יש כאן קהל?
)מביטה בו באמון( אז אני חייבת להאמין בזה.
גיליון 46ת י א ט ר ו ן 41 
