Page 44 - תיאטרון 46
P. 44
כן) .בתקיפות( את חייבת להאמין ,כי אין ביכולתנו לדעת זאת. קאנט:
איש מאתנו אינו מכיר אותו ,את הצופה הגדול של מחזות
חיינו .הוא יושב בחושך ,שם )מצביע( בתא כלשהו .אך הוא
צופה בנו ,אינו מסיט מבטו ,האמיני לי ,גברתי היקרה.
האמיני לו! שפינוזה:
האמיני לנו! סוקרטס:
)משוכנעת( כן ,אני מאמינה… אימא:
***
נו ,מה תעשה? פרנץ:
)סיפר בינתיים לפרנץ( כמובן שאשתוק. קרל:
אז נוכל להגיד שלום כבר עכשיו ,שלום לנצח. פרנץ:
)בעדינות( כלב של אח שכמוך — מה עליי לעשות? למה קרל:
תמיד אסור לי לקבל את העמדה שלך? טוב ,היום אני רוצה
להעלות קורבן .היום אהפוך את חיי לבעלי משמעות ,לפי
התאוריה שלך .היום אמצא לי מוות בעל משמעות.
קרל ,אל תדבר ככה .זה כואב. פרנץ:
)בלהט מתגבר( ממתי זה טיעון? כלב של אח שכמוך! )מחבק קרל:
את כתפיו בזרוע אחת( הרי אתה זה שאמרת לי שוב ושוב :גם
הסבל הוא חלק מהחיים — גם לסבל יש משמעות.
ככה זה .אבל אז ,כשאתה נמצא בו וחייב לטרוח ...כשאתה פרנץ:
צריך לעמוד במבחן...
רק אז זה הופך לאמת .לא רק כשמדברים דיבורים ,אלא רק כשעמדת קרל:
במבחן ״הפכת״ את זה לאמת .עדיין לא למדתי ממך מספיק?
קרל ,אדם יקר אתה! פרנץ:
כלב זקן של אח שכמוך… קרל:
***
)קצין אס .אס .חוזר משמאל(
הקשב! קרל:
קצין אס .אס :.החוצה ,חזיר מלוכלך .איפה הוא?
42ת י א ט ר ו ן גיליון 46
