Page 49 - תיאטרון 46
P. 49
אתה לא יודע עליי הכול ,אתה לא מכיר אותי בכלל.
נו ,שוין .אז אתה רוצח? פרנץ:
פאול:
אפילו זה ,אתה תצחק עליי. פרנץ:
נדמה לי שביש המזל גורם לך להשתגע? פאול:
הכרת את פליקס ,שם במחנה בוכנוואלד? פרנץ:
פאול:
כן .נו? פרנץ:
אתה מזהה את המעיל שאני לובש? פאול:
פרנץ:
נדמה לי שהוא שלו. פאול:
בדיוק .קניתי ממנו את המעיל בעד מנת לחם.
כנראה שבכל מקרה היו לוקחים לו את המעיל ,הרי הוא נשלח פרנץ:
לבית החולים. פאול:
אולי היו לוקחים לו את המעיל ואת הנעליים ,אבל מה כבר
אפשר להגיד כאן בוודאות? אולי הוא יכול היה לשמור אותו, פרנץ:
ואז היה אולי מציל את חייו ,אולי… פאול:
תאמין לי ,הטרנספורט הלך לגז .היו בו כל מיני מוזלמנים14.
פרנץ:
איש מהם כבר לא היה מסוגל לעבוד.
)בעקשנות( איך שלא יהיה ניצלתי לרעה את הרעב שלו .וגם קאנט:
את הלחם שאגרתי והצלתי ,ניצלתי לרעה .לו לא הלך שפינוזה:
הטרנספורט לגז ,אילו היה פליקס מתאושש ,הוא היה קופא סוקרטס:
שפינוזה:
מקור .הרי המעיל שלי היה כל כך דק ,בלי בטנה.
לו… לו… לו לא הייתה קיימת המילה "לו" ,אז הייתי קאנט:
מיליונר… ואתה רוצח כמו שאני מיליונר.
ככה אסור לדבר .וגם אסור לפעול כמו שפעלתי ,כי ההצלחה
אינה קובעת…
***
איכשהו הוא כמובן צודק.
גם אני לא הייתי עושה את מה שהוא עשה.
מה אתה רוצה? לפחות הוא מכיר בעובדה.
מאוחר מדי.
הוא בוודאי לא יעשה זאת שוב.
גיליון 46ת י א ט ר ו ן 47 
