Page 54 - תיאטרון 46
P. 54
כל עוד הם מבינים ״איפה״ בתור מקום בעל שלושה ממדים, שפינוזה:
הם לא יבינו דבר ואי אפשר יהיה לעזור להם.
קאנט:
ואני טוען שמוטב שלא ידעו הכול .לו ידעו הכול ,לא היה
עליהם להחליט על פי מראית עין שדופה ,כלומר על פי הדבר סוקרטס:
שהוא במקום כלשהו ,אבל אף פעם אינו כאן ואינו שם –
אימא:
במקום שהם יכולים לראות ולהבין. פרנץ:
מספיק שיש להם השד שלהם – כך כיניתי את הקול הפנימי. אימא:
לעומת זאת ,לו הכול היה שחור ולבן ,לא הייתה משמעות לכל קרל:
פרנץ:
המשחק הזה ,ואנחנו היינו נשארים ללא תגמול לעולם. קרל:
*** אימא:
)מתכופפת מעל פרנץ( ילדי ,אתה לא מרגיש טוב? קרל:
)לעצמו( אימא ,אימא! מה קורה אתי? מה קורה לי? )לאט( זה המוות? אימא:
קרל:
אני לא יודעת — אפילו ידעתי אסור היה לי להגיד לך. אימא:
פשוט חכה ,פרנצל .אנחנו אתך ,אל תפחד. פרנץ:
קרל ,הלוואי שהייתי כבר אתך!
פרנצל ,אני אתך. שפינוזה:
קאנט:
הוא לא שומע אותך ,הוא אף פעם לא שומע אותנו .לא הבנת
את זה עדיין? סוקרטס:
זה בדיוק מה שגורם לי צער ,אימא. קאנט:
מתרגלים .זה לא ייקח הרבה זמן.
לו כן.
ברגע שהוא יהיה אתנו ,אין טעם לדבר על כל זה יותר.
עליי למות? כמה נפלא! תמיד פחדתי מזה ,אבל עכשיו אני
יודע איך זה) .מעורפל( אני מתקרב אליכם ,אל כולכם .לכול…
האם הוא גוסס ,אדון פרופסור?
כדאי לחקור את העניין.
אני חושב שקודם )מצביע על ארנסט( תורו של האיש שלידו.
אינך סבור כך ,אדון פרופסור?
מה אנחנו כבר יודעים?
***
52ת י א ט ר ו ן גיליון 46
