Page 59 - תיאטרון 46
P. 59
לי? הרי שמעת :על פי פקודה…
בכל זאת .אבל מוזר ,לו היו אומרים לי אז… מלאך:
נכון? היית מופתע בוודאי ,לא כן? קרל:
זה היה רק מבלבל את בני האדם. סוקרטס:
עם הזמן הם יגלו בעצמם ,את הכול… שפינוזה:
עם הזמן? עם הנצח! קאנט:
גם עכשיו אני עדיין טיפשה מדי ,אני לא מבינה את כל זה. מלאך:
עוד לא סיימנו ,גברתי היקרה .כולנו – אנחנו עדיין משחקים… אימא:
קאנט:
לו היו כולם כבר אצלי ,לפחות שני הבנים. אימא:
בואי ,אימא ,נלך לעזור לפרנץ.
קרל:
לעזור – אינכם יכולים לעזור לו .בינתיים רק תוכלו להיות אתו. מלאך:
אני כה אסירת תודה לך ,אפילו על זה… אימא:
מלאך:
אל תדאגי ,אנו זקוקים לו לזמן קצר בלבד .שם… אימא:
אבל איפה? מלאך:
כאן.
קרל:
למה הוא מתכוון? קאנט:
על הבמה. מלאך:
בחיים. פרנץ:
בשביל מה?! בשביל מה להמשיך לחיות – עכשיו – בדרך שפינוזה:
הזאת?! מלאך:
פרנץ:
)למלאך( אי אפשר לגרום לו איכשהו להבין?
עליו לגלות בעצמו .אי אפשר לעזור לו. מלאך:
קרל:
האם זה רחמים? המוות יכול היה להיות רחמים .אבל להמשיך
לחיות? לשם מה לשרוד — את הגסיסה הזאת?! מלאך:
עזבו אותו .הוא עוד יבין.
לפחות תגיד לנו!
תשאל את האדונים האלה.
גיליון 46ת י א ט ר ו ן 57 
