Page 60 - תיאטרון 46
P. 60
אנו זקוקים לו לעוד זמן מה. קאנט:
אבל לשם מה ,רבותיי? אימא:
סוקרטס:
עליו לכתוב מחזה ,עליו להשלים את המחזה שלו ולכתוב אותו. קרל:
אבל הוא כבר חי אותו ,חי אותו עד הסוף ,חי אותו בשלמותו! שפינוזה:
אימא:
אבל הפרוטוקול טרם הושלם. קאנט:
על איזה פרוטוקול הוא מדבר ,קרל? אימא:
על המחזה שאנו מציגים כאן – עכשיו – על הבמה הזאת! קרל:
סוקרטס:
אני לגמרי מבולבלת. שפינוזה:
גם אני ,אימא.
פרנץ:
תבינו מאוחר יותר ,אחרי שהמסך ירד. פאול:
חכו רק רגע אחד .עוד מעט זה יגמר ,כמעט הגיע הזמן. פרנץ:
*** פאול:
פאול! פרנץ:
פאול:
כן ,נו ,אתה מרגיש יותר טוב? פרנץ:
אל תצחק עליי — אבל מישהו חייב לשמוע ,ואתה צריך
פאול:
לדעת :עכשיו הבטחתי לעצמי משהו. פרנץ:
ומה זה בדיוק? קרל:
אני רוצה לעשות הכול יותר טוב .דנו אותי – לחיות.
אל תהיה טיפש.
הו ,כן ,האמן לי .דנו אותי להמשיך לחיות ,לשאת את הקיום
המחורבן הזה) .כמעט חגיגי( אבל הם לא אמורים להיות חיים
מחורבנים :אני רוצה להפוך את זה למשהו פורה ,אני הולך להשלים
את מה שהתחלתי ,ולא אסיים את חיי לפני כן – עכשיו אני יודע.
אתה מדבר שטויות.
אני יודע על מה אני מדבר ,ואני גם יודע מה עליי לעשות.
הוא מתכוון למחזה שלו .את יודעת ,אימא ,המחזה שלא
השלים ושהיה עליו לזרוק כשהגיע למחנה בוכנאו .אז ראיתי
אותו בוכה בפעם הראשונה והאחרונה.
58ת י א ט ר ו ן גיליון 46
