Page 62 - תיאטרון 46
P. 62
אימא ,קרל ,אדוניי — עכשיו אני לבד – לבד אתכם .ועכשיו פרנץ:
אני מבטיח לכם למלא את המשימה שאני אולי רק מדמיין
אותה .בכל מקרה ,דמיון או לא — על השאלה הזאת אפשר
להחליט רק בפועל – על ידי המעשה שלי .הבה נראה…
הוא מתכוון למחזה שעליו לכתוב? שפינוזה:
וששיחקנו כאן עכשיו :הפרוטוקול שלנו. סוקרטס:
נלך ,רבותיי? קאנט:
)לסוקרטס( ואתה חושב שאנשים יבינו את כל זה? שפינוזה:
)מושך בכתפיו( עשינו מה שיכולנו. סוקרטס:
אתם כבר תראו ,בני האדם יגידו שהכול מזויף .הם ידחו את שפינוזה:
זה בטענה שזה תאטרון ,מציאות-במה ,אשליה.
סוקרטס :נו?
מה שאנשים שומעים ורואים פה יכול להיות רק ״אשליה״ של קאנט:
תאטרון ,כי לו היינו מראים להם את האמת ״לאמיתה״ ,הם לא
היו מסוגלים לראות או לשמוע אותה ,כי לא יראנה האדם וחי.
האמן לי ,ברוך היקר.
אני מוכרח להאמין לך. שפינוזה:
)הפילוסופים פונים ימינה ויוצאים(
*** פרנץ:
אני מוכרח להאמין) .מתרומם מדרגשו בעוד האחרים ישנים
או נעים בחוסר מנוחה( ואני כן מאמין! בעצמי! — בך ,אימא!
— אימא!
כן ,ילדי... אימא:
פרנץ :קרל!
תנוח דעתך ,פרנצל… קרל:
אדוניי! פרנץ:
)דממה מוחלטת .מסך(
60ת י א ט ר ו ן גיליון 46
