Page 48 - תיאטרון 46
P. 48
ממשיך את חייו ,ברוך .בממד הזמן הארצי הוא חייב להתקיים קאנט:
עד תומו ,עד היום שיפגוש את גורלו הצודק ביום הכיפורים…
טוב ,ממילא אצטרך מיד לשוב לשם ,להיכנס לתוכו .רק רציתי מלאך:
לשאול אתכם :מה אתם אומרים על זה? מרשים לבחור כמוהו,
קאנט:
לא? )יוצא ימינה( סוקרטס:
באמת מרשים. שפינוזה:
אה ,הנה הוא.
המת? קאנט:
כמובן. אימא:
קרלי! קרל:
אימא! )מתחבקים( אימא:
*** פרנץ:
בוא נלך אל פרנצל) .נעמדים לידו( פאול:
)לפאול( הוא לא יחזור ,אתה עוד תראה. פרנץ:
כמעט התחלתי להאמין גם בזה. אימא:
אולי עכשיו אני כבר לגמרי לבד בעולם הזה. קרל:
אבל אנחנו אתך ,פרנצרל. פרנץ:
עכשיו שנינו אתך ,פרנצל. פאול:
פרנץ:
זה כתוב בשמים… פאול:
והרעב גם כן. פרנץ:
פאול:
בוא ,יש לי גוש מלח )מכניס את ידו לכיסו( — מצוץ אותו! פרנץ:
תודה לך .אבל מה עם הצמא לאחר מכן?
פאול:
צמא – רעב ,רעב – צמא .לפחות לא משתעממים ,נכון?
אתה צודק ,תן לי )מוצץ( .בחור נהדר ,אחיך .לא אשכח אותו.
ולמה הוא ,למה דווקא הוא? למה שוב האיש הלא נכון.
אלוהים ,הרי אתה יודע שאני רע ממנו!
אל תדבר שטויות — אתה אחד הטובים ביותר שלנו ,הידיד
הטוב ביותר שיש לי כאן.
46ת י א ט ר ו ן גיליון 46
