Page 58 - חוברת על״ה 22

‫ונוכח המלחמה המתמשכת שטרם הגיעה לסיומה‪ .‬בסיום הטיול‪ ,‬בדרכי הביתה‪ ,‬עלו בי עוד הרבה‬

‫הטיולים שמיועדים לאוכלוסיית הפוסט טראומטיים תחושות ומחשבות‪ ,‬אבל החשובה והחזקה מכולן‬

‫מיוחדים ומגוונים‪ ,‬כוללים שלל מסלולים ואטרקציות הייתה ההבנה שכל מי שהשתתפה בטיול היא‬

‫גיבורה‪ .‬כמה כוח פנימי צריך כדי לבחור לצאת לטבע‪,‬‬ ‫ייחודיות ומותאמים לצרכי כל קבוצה‪.‬‬

‫להתמודד עם הלא נודע‪ ,‬לפגוש אנשים ורגעים‬ ‫בנימה אישית‪ ,‬אשתף בחוויותיי מטיול כזה‬
‫חסרי ודאות ובעיקר – כמה אומץ צריך כדי לבחור‬ ‫שהשתתפתי בו לפני כמה שבועות‪ .‬הטיול אורגן‬
‫לפגוש את עצמך‪ .‬הבחירה האמיצה הזאת שלהן היא‬ ‫בשיתוף פעולה בין עמותת לטם ועמותת ארים ראשי‪,‬‬
‫שאפשרה לכל הדבר הזה לקרות‪ ,‬היא זאת שיצרה‬ ‫שהיא עמותה למען נשים הסובלות מטראומה צבאית‪.‬‬
‫את החוויה העוצמתית בטיול‪ .‬האור שיצא בטיול זה‬ ‫פגשנו את הקבוצה בפארק בריטניה (באזור עמק‬
‫ותחושת הריפוי שהייתה בו התקיימו בזכות הבחירה‬ ‫האלה)‪ ,‬ממש מעל היישוב שריגים לי און‪ .‬פתחנו את‬
‫היום בארוחת בוקר לנופו של עמק האלה היפהפה‪,‬‬
‫של הנשים להשתתף בו ובזכות אומץ ליבן‪.‬‬

‫אומנם פרויקט זה עדיין בחיתוליו‪ ,‬אך השאיפה היא‬ ‫כאשר נשות הקבוצה החלו להגיע אט אט‪ ,‬בטפטופים‪.‬‬
‫שהוא ילך ויגדל‪ ,‬והיקף העבודה של עמותת לטם‬ ‫בתחילה היה אפשר לראות את הסקרנות ואולי צל‬
‫בתחום תתרחב כך שלטם תוכל לתרום לתהליך‬ ‫של חשש‪ ,‬סיגריות מוצתות בשקט‪ ,‬חיוכים קטנים‬
‫הריפוי של קבוצות נרחבות באוכלוסייה זו‪ .‬הפרויקט‬ ‫ובדיחות פרטיות‪ .‬זמן קצר לאחר המפגש הראשוני‪,‬‬
‫נולד במהלכה של תקופה חשוכה‪ ,‬תקופה של כאב‪,‬‬ ‫כבר היה אפשר להרגיש את השפעת הטבע בשילוב‬
‫של אובדן‪ ,‬של פחד ושל חוסר יציבות‪ .‬תקופה שנגעה‬ ‫התמיכה הקבוצתית‪ .‬מסכות וחומות החלו לרדת‪,‬‬
‫אישית בליבו של כל ישראלי‪ ,‬הטביעה חותם גדול‬ ‫והחלו לצוף סיפורים שיתופיים‪ ,‬צחוק‪ ,‬אור וחיוכים‪.‬‬
‫ולא פסחה על אף אזרח ועל אף בית במדינה‪ .‬מתוך‬ ‫ישבתי שם נפעמת‪ .‬כמה חזק הטבע‪ .‬גם כשלא‬
‫העלטה‪ ,‬צומחים אט אט ניצנים של אור‪ .‬החזון של‬ ‫אומרים הרבה‪ ,‬גם כשלא בהכרח מכוונים את השיח‬
‫פרויקט זה ושל עוד רבים שיבואו‬
‫למקום מסוים‪ ,‬הטבע כבר פועל ומרפא‪.‬‬

‫מטיילים בנחל השופט‪ ,‬צילום‪ :‬תמר ברגר אחריו הוא חזון של תקווה‪ ,‬של‬
‫חיים שצומחים ונוצרים מתוך כאב‬

‫ומתוך אובדן גדול – ממש כמו‬

‫חג החנוכה‪ .‬האור של הפרויקט‬

‫מתחיל כניצוץ זעיר‪ ,‬והוא הולך‬

‫וגדל ולבסוף יהיה לזרקור גדול‪.‬‬

‫זהו חזון של אנשים שמאירים את‬

‫הדרך לצמיחה מחודשת בעמל‬

‫ובעבודת כפיים‪ .‬חזון המציב‬

‫מטרה בהירה וברורה‪ ,‬אשר מלווה‬

‫את עם ישראל משחר ימיו‪ :‬לקום‬

‫על הרגליים‪ ,‬לאסוף את השברים‪,‬‬

‫לבחור באור‪ ,‬בתקווה‪ ,‬לבחור‬

‫בחיים‪.‬‬

‫התחושה וההבנה המהדהדות‬ ‫לאורך הטיול‪ ,‬התעצמה בי תחושת השליחות‪ .‬הבנתי‬
‫שחלק גדול מחברות הקבוצה אינן מרבות לצאת‬
‫בי הן שבכולנו קיימת יכולת בחירה‪ :‬אם לבחור‬ ‫מהבית‪ ,‬מאזור הנוחות שלהן‪ .‬שמשהו שנראה לי‬
‫בעצמנו‪ ,‬אם לתת מקום לטוב ולאור בחיינו‪ .‬הדהדה‬ ‫יומיומי ואגבי להן הוא מאבק אמיתי תדיר וכלל לא‬
‫בי הידיעה הברורה שטוב מוביל לטוב ומוביל לטוב‬ ‫מובן מאליו‪ .‬הבחירה וההחלטה לצאת לטיול ולהיות‬
‫נוסף‪ ,‬זהו מעגל אינסופי שיכול להמשיך ולהדהד אם‬ ‫חלק מקבוצה הן בעלות משמעות גדולה בתהליך‬
‫רק נבחר לתת לו מקום‪ .‬כאשר כל אחד עושה משהו‬ ‫הריפוי והן דורשות חוזק ואומץ‪ .‬ההתבוננות בחברות‬
‫טוב‪ ,‬מעניק קמצוץ של אור לאדם אחר‪ ,‬לסביבה‪,‬‬ ‫הקוצה חידדה בי את התחושה עד כמה גדולה וחשובה‬
‫בלי דרישה לקבל דבר בתמורה‪ ,‬הטוב הזה חוזר‬ ‫העשייה הזאת‪ .‬כמה אור אפשר לתת בתקופה‬
‫אליו ומעניק לו‪ .‬עשייה של טוב יכולה להיות מעשה‬ ‫מורכבת וחשוכה כל כך‪ ,‬כמה יציאה אל הטבע יכולה‬
‫קטן או מעשה גדול‪ .‬כל עשייה מוסיפה אור לזרקור‬ ‫לרפא ומעט להשקיט את הפחדים שקיימים לרבים‬
‫הגדול והחזק‪ .‬אור שיכול בהחלט לשפר את המציאות‬
‫ולגרום לכך שיהיה פה בארץ ישראל הרבה יותר טוב‪.‬‬ ‫מאיתנו בלב‪.‬‬

‫‪58‬‬