Page 117 - הזמן של אנני - יודי מרטון
P. 117

‫יודי מרטון |‪117‬‬

‫הוא אמר שלפי דעתו אל לנו להפסיק ‪,‬ושנחכה לראות מה יהיה‬
‫ההמשך ‪,‬לא עושה רושם שיש כאן איזה נזק כל שהוא ‪,‬אבל מעניין מה אומרים‬

                                                                     ‫הוריה‪.‬‬
‫״אימא ואבא לא יודעים כלום״ אמרה אנני ‪,‬״אני מתנהגת בבית כפי‬
‫שמצופה ממני ‪,‬אני אוהבת את הורי אבל אני יודעת שאם אבא שלי ידע מה אני‬

                                                ‫עושה עם סבא ‪,‬הכול יפסק״‬
          ‫״ומה תעשי עוד כשבוע ‪,‬שתצטרכי לחזור לתלם ?״ שאלתי‪.‬‬

                     ‫״אנחנו נמצא את הזמן להיות ביחד ‪,‬לא סבוש ?״‬
‫אנני נראתה קצת אומללה ‪,‬טוב היא בכל זאת ילדה קטנה עם מילים‬

                                                          ‫ומחשבות גבוהות‪.‬‬
‫הנרי הוסיף ״אמנם לא שיתפתם אותי יותר מדי ‪,‬אבל אני חושב שדיה‬
‫לצרה בשעתה‪ .‬הדברים אולי יסתדרו בגלל הרצון של הקופסא הזו להצליח ‪,‬‬
‫היא לא תכשיל את עצמה ‪,‬הרבה תבונה אנחנו רואים פה ‪,‬יש כאן מסר ועושה‬

                                                 ‫רושם שהוא טוב לעולמינו״‬
‫בכל זאת הוא איש לוגי ‪,‬חשבתי לעצמי ‪,‬ויש הרבה הגיון במה שהוא‬

                                                                      ‫אומר‪.‬‬
                               ‫״יש צדק בדבריו״ הפתיע בהכרזה פול‪.‬‬
‫אנני ממש שמחה ‪,‬וניגשה אל הנרי ונתנה לו נשיקה גדולה ‪,‬ילדה או לא‬

                                                                          ‫?‬
                  ‫״אני מציע שנלך ‪,‬ופול יקירי אני מבטיח לך עידכון״‬

                                          ‫הלכנו ‪,‬השעה הייתה שלוש‪.‬‬
                                       ‫ירדנו שלושתנו לחדר העבודה‪.‬‬
‫קצת טיול בנותנה לא יזיק לנו ‪.‬‬
   112   113   114   115   116   117   118   119   120   121   122