Page 119 - הזמן של אנני - יודי מרטון

‫יודי מרטון |‪119‬‬

‫זוג החלמונאים עצרו ליד מה שנראה ככלי רכב צדפתי ‪,‬הם נכנסו אליו‬
‫ומיד ריחפו במהירות רבה ביותר לכיוון ההרים ‪,‬ואנחנו עפנו בעקבותיהם‪.‬‬

‫ובמרחק די גדול מהישוב הסתובב המשטח והציב אותנו נוכח העיר‬
‫הגדולה ‪,‬אור חזק החל בוקע מכיוון מרכז העיר ‪,‬ולפני שהספקנו למצמץ ‪,‬‬
‫נמחקה העיר ונחרבה בפרץ גדול של אש שהיה מרוכז רק בה ‪.‬לאחר דקות‬
‫ספורות שאנחנו המומים ממה שראינו ‪,‬דעך האור החזק ואנחנו ראינו מעין בור‬
‫שחור וגדול ‪,‬המים של המפרץ החלו לזרום בשצף קצף ומילאו אותו‪ .‬מה שהיה‬

‫עיר ‪-‬נעלם יחד עם כל תושביו מתחת לגלים ששטפוהו‪.‬‬

‫אנני החלה לבכות בכי מרורים עז ‪,‬זה לא היה מתאים להראות לילדה‬
‫קטנה מראה כל כך אלים ‪,‬לא ידעתי איך להרגיע אותה ‪,‬הרמתי את הקופסא‬

‫הקרה ‪,‬המחזה נפסק ‪,‬וחזרנו לחלל חדר העבודה‪.‬‬

‫״מה זה היה ‪,‬ולמה ״היא״ מראה לנו את זה ?״ אמרה לנו אנני ‪,‬״זהו‬
‫מסר ‪,‬או רצון להראות לנו את תחילתו של עידן חדש ‪,‬כנראה‪...‬״ אמר הנרי ‪,‬‬
‫ואני המשכתי לנסות ולהרגיע את נכדתי הקטנה ‪,‬״אבל מה הקופסא רוצה‬
‫להגיד לנו ?אני לא מבינה ?ומיהם זוג החלמונאים האלו ‪,‬הם אלה שפוצצו‬
‫את המקום ?״ יבבה אנני החמודה ‪,‬״כנראה שכן״ אמר הנרי ״אבל הייתה‬
‫כנראה סיבה למה שהם עשו ‪,‬ואת הסיבה הזו אנחנו באמת לא יודעים ‪,‬ואנחנו‬

‫לא יכולים לשפוט אותם בגלל זה״‬

‫אנני הפסיקה לבכות ‪,‬וראו עליה שהיא חושבת ‪,‬אנחנו שתקנו וחיכינו‬
‫בסבלנות למוצא פיה‪.‬‬

‫השעה היה שלוש ורבע ‪,‬אנני הפתיעה אותנו ואמרה ״סבא והנרי אנחנו‬
‫ממשיכים ‪,‬תעלו על המשטח ‪,‬חייבים לדעת מה ההמשך ‪,‬אני חזקה סבא ‪,‬זה רק‬

‫כאילו סרט ‪,‬נכון ?״ הרגיעה את עצמה‪.‬‬

‫״נכון״ ענינו שנינו בוא זמנית‪.‬‬