Page 121 - הזמן של אנני - יודי מרטון

‫יודי מרטון |‪121‬‬

‫״ואת יודעת שהוא בעצמו רואה עכשיו איתנו את מה שקורה בפעם הראשונה ‪,‬‬
‫נכון אלרנון ?״ הסקתי ‪,‬״נכון בואי וניראה מה קורה״ הוסיף אלרנון ואנחנו‬

‫חזרנו להסתכל על ספירלאון ומעשיו המשונים‪.‬‬

‫״תוכל גם אולי להסביר לנו מה שראינו מקודם בחוויה הקודמת ?אתה‬
‫רוצה שנספר לך מה היה? ״ אמרה אנני ‪,‬אלרנון לא הגיב ‪,‬כנראה שלא רצה‬

‫להגיב ‪,‬או שלא ידע במה מדובר‪.‬‬

‫ראינו שהשיח היה מונח עקור לחלוטין בצד ‪,‬וספירלאון החל לחפור‬
‫בעדינות מסביב לבור המקורי ‪,‬כנראה בכדי לא לפגוע בתכולתו של הבור עם‬
‫הכף ‪.‬לאחר מכן רכן והחל להוציא את האדמה בזהירות מסביב למה שנראה‬
‫לנו כביצה ירוקה וענקית ‪,‬אשר יכלה בפירוש להכיל דמות כל שהיא בגודל‬
‫טבעי ‪,‬זה היה מפחיד ביותר ‪,‬היינו בטוחים כמובן שהביצה הזו התפתחה‬

‫מאותה ביצת יען חומה שראינו‪.‬‬

‫אנני ממש נרתעה ‪,‬היא אמרה שהיא לא רוצה לראות וזה מגעיל ‪,‬אלרנון‬
‫הרגיע אותה ואמר שלא יתכן שזה משהו רע ‪,‬כי גם ספירלאון נראה מאוד‬

‫רגוע‪.‬‬

‫ציפינו בדריכות להמשך ‪,‬ספירלאון משך בידו את הקרום הירוק ‪,‬שעטף‬
‫כנראה משהו ‪,‬והוא נקרע‪ .‬אנחנו ראינו דמות שוכבת מקופלת בתנוחה של‬
‫עובר ‪,‬ספירלאון החל לשיר בקול עמוק ומתנגן מנגינה נוגה וקצבית ‪,‬שהזכירה‬
‫לי את שירת הספיריטואל הווקאלית של האפרו אמריקאים בכנסיה שלהם ‪.‬‬
‫מעין קינה עולה ויורדת ובקול מקצבי ומשכר ‪.‬ספירלאון היזה מים מהמימייה‬
‫על הדמות ‪,‬היא התעוררה קמה והתמתחה ‪,‬זה היה רצונאי ‪,‬הוא היה דמות‬
‫נקייה עם עור שהיה לבן ומבהיק ‪,‬שמנו לב שגופו היה די בובתי ‪,‬ולא נראו‬

‫סימנים שהראו אם הוא זכר או נקבה‪.‬‬

‫ספירלאון עזר לו לצאת מהבור ‪,‬עטף אותו בשמיכה ‪,‬הרצונאי היה ‪,‬כפי‬
‫שכבר היה ידענו לנו ‪,‬דמות קטנה‪ ,‬כמו ילד ביחס לחלמונאי‪ .‬פניו היו עדינות‬
‫ויפות מאוד וזוג עיניו השחורות והגדולות היו לחות ודומעות‪ ,‬הוא פנה‬