Page 11 - etmol 67

‫למל ואף טיפל בביסוסה של הספריה‬ ‫יחיאל מיכל פינס‬ ‫אך אהבה זו בינו לבין הגדרתים‬
‫קילקלה את השורה‪ .‬כאמוך‪ ,‬היה פינס‬
‫שממנה צמחה הספריה הלאומית של‬ ‫בוטל איסור העליה התורכי ויהודים‬ ‫איש דתי מאד והוא השפיע על הביל״ו־‬
‫ימינו‪ .‬נוסף לכך‪ ,‬שימש גבאי של‬ ‫מרוסיה זרמו ארצה‪ ,‬חלקם לקנות קרק­‬ ‫יים‪ ,‬שנחשבו לפורקי עול מצוות‪ ,‬למתן‬
‫מושב‪-‬הזקנים בעיר וכאן הסתבך פעם‬ ‫עות ולייסד מושבות וחלקם ‪ -‬חסרי‪-‬כל‬
‫שאמרו להסתדר כאן בעבודה‪ .‬הוועד־‬ ‫את כפירתם‪ ,‬לפחות בפרהסיה‪ .‬עד כאן‬
‫נוספת בצרות‪ .‬המוסד נקלע לחובות‬ ‫הפועל עזר לקוני הקרקעות‪ ,‬שיתף‬ ‫‪ -‬טוב ויפה‪ ,‬אלא שהדברים השתבשו‬
‫ופינם‪ ,‬כאחד האחראים לו‪ ,‬נאלץ לעזוב‬ ‫עצמו בעסקיהם ועזר למיעוטי האמצעים‬ ‫כאשר הגיעה שנת השמיטה בשנת‬
‫את הארץ לשנתיים‪ .‬בשובו בשנת ‪1913‬‬ ‫להסתדר‪ .‬זרם העולים עורר את השלטו­‬ ‫תרמ״ט )‪ .(1889/1888‬היתה זו שנת‬
‫נות התורכיים לחזור ולהחיל את איסור‬ ‫השמיטה הראשונה לישוב החדש בארץ‬
‫לא היה עוד איש מלחמות אלא חולה‬ ‫העליה‪ :‬עסקות על רכישת קרקע לא‬ ‫והיה חשש שאם ימנעו המתיישבים‬
‫אנוש ובה בשנה נפטר‪ .‬עתה נשכחו כל‬ ‫הושלמו ודמי הקדימה שניתנו למוכרים‪,‬‬
‫הן על ידי אנשים מחוץ לארץ הן על ידי‬ ‫מלעבד אדמותיהם באותה שנה עלול כל‬
‫המחלוקות והמונים ליווהו לבית עולמו‪.‬‬ ‫הוועד הפועל‪ ,‬ירדו לטמיון‪ .‬טמקין יצא‬ ‫מפעל ההתיישבות להתמוטט‪ .‬לפיכך‬
‫בין המספידים היה גם יעקב שלמה‬ ‫לרוסיה לדון עם הנהגת חובבי‪-‬ציון‬ ‫התירו רבני חוץ לארץ ורבני ארץ־‬
‫חזנוב‪ ,‬ביל׳׳ויי ממייסדי גדרה שקרא‪:‬‬ ‫במצב שנוצר ולא חזר‪ .‬מעמסת העניי­‬ ‫ישראל הספרדים לעבוד את האדמה‬
‫״כל מה שנאמר עליו לא די! חכם‪ ,‬לא‬ ‫נים הכושלים של הוועד‪-‬הפועל הוטלה‬ ‫במושבות בתנאים מסויימים‪ .‬רבני‬
‫די! סופר‪ ,‬לא די! משכיל‪ ,‬לא די! גאון‪,‬‬ ‫על פינס‪ ,‬בעיקר ‪ -‬עזרה להמוני העולים‬
‫לא די! כי הכל היה בו ועתה איננו‬ ‫שנותרו בחוסר כל‪ .‬לשם כך השתמש‬ ‫ארץ־ישראל האשכנזים דרשו‪ ,‬כנגד זה‪,‬‬
‫בכספים שהופקדו בוועד‪-‬הפועל לרכי­‬ ‫לקיים את השמיטה בכל חומר הדין‪.‬‬
‫ואנחנו עזובים נשארנו‪.‬״‬ ‫שת אדמה‪ .‬משדרשו המפקידים להחזיר‬ ‫בדעה זו החזיק גם הרב יפה‪ ,‬מורו של‬
‫מכל מה שסופר עד כה מצטייר פינס‬ ‫להם את כספם‪ ,‬לא היה לפינס במה‬ ‫פינם שעלה בינתיים ארצה‪ .‬חובבי־ציון‬
‫באיש הקצוות האוהב עד אין גבול‬ ‫לשלם והוא פוטר מתפקידו‪ .‬לאחר שפו­‬ ‫אסרו על גדרה לשבות כפי המלצת רבני‬
‫ושונא עד אין גבול‪ .‬אך פינס היה רב‪-‬‬ ‫טר עוד הספיק להקים ביפו בית‪-‬חולים‬
‫צדדי יותר‪ .‬לא פעם ידע גם לפשר‬ ‫ולשמש בוועד העיר‪ .‬בשנת ‪ 1893‬חזר‬ ‫חוץ לארץ‪ ,‬ואילו פינם צרף עצמו לדעת‬
‫רבו וניסה לקיים את השמיטה בגדרה‬
‫ולמתן‪ ,‬כאשר הוטל עליו החרם על‪-‬ידי‬ ‫לירושלים‪.‬‬
‫הרב דיסקין התפרסם ב״המליץ״ חלק‬ ‫בכל מיני התחכמויות ותחבולות‪ .‬הגדר־‬
‫ממכתב ששלח להצדקתו לרבני הגולה‬ ‫מאסרו של בףיהודה‬ ‫תים‪ ,‬בניגוד למצופה מאנשים חילונים‪,‬‬
‫והעורך הוסיף עליו דברי גינוי קשים‬
‫על הישוב‪-‬הישן‪ .‬על כך כתב פינס כי‬ ‫העלבונות שספג עוררו בו רגשות‬ ‫החרו החזיקו אחריו מרוב אהדה אליו‪.‬‬
‫לעדות החרדיות זכות גדולה ביישוב‬ ‫נקם עזים בעיקר כלפי אגודת ״בני‬ ‫הדבר עורר רעש גדול שהרי אם איכ­‬
‫משה״ וראשה אחד‪-‬העם והוא פתח נגדם‬ ‫רים חילונים מבטלים עצמם מעבודה‬
‫הא ‪ p‬ובניינה‪.‬‬ ‫במערכה ללא פשרה יחד עם אנשי‬
‫הישוב‪-‬הישן שלפנים לחם בהם‪ .‬ההאש­‬ ‫אות הוא כי עצלים הם‪ .‬חובבי״ציון‬
‫פינס שנא את שיטת■ האפוטרופסות‬ ‫מות העקרוניות התגלגלו להשמצות‬ ‫אכפו את דעתם על פינס והגדרתים חזרו‬
‫של רוטשילד ״האומרת לעשות את בני‬ ‫אישיות והמריבה לבשה ממדים גדולים‬ ‫לעבודה אלא שבין כה וכה הוכתם שמם‬
‫האדם למכונות הפועלות מבלי רצון‬ ‫והעכירה את היחסים בין שני המחנות‬ ‫ופינס‪ ,‬למותר לומר‪ ,‬לא יצא נקי מגינו­‬
‫ומבלי רגש חיים״‪ .‬בפקידי הברון ראה‬ ‫ללא תקנה כמעט‪ .‬פינס גם קומם נגדו‬
‫את המשכילים היהודים באירופה‬ ‫יים נוספים‪.‬‬
‫״נוקמים ונוטרים כנחשים בכל מי‬ ‫ובאמריקה‪ ,‬שעה שהצטרף לאנשי ה‪-‬‬ ‫כתוצאה מפרשת השמיטה קומם פינס‬
‫שפעם אחת בחייו העקים את חטמו שלא‬ ‫ישוב‪-‬הישן אשר הלשינו לפני השלטו­‬ ‫נגדו את בן‪-‬יהודה החילוני ואת הרב‬
‫ברצונם״‪ .‬אבל משנוכח לדעת‪ ,‬כי‬ ‫נות שבן‪-‬יהודה מעורר בעתונו למרד‬ ‫שמואל מוהליבר מביאליסטוק‪ ,‬מראשי‬
‫״המפתח האחד לישוב ארץ ישראל‪...‬‬ ‫במאמר שהתפרסם ב׳׳הצבי״ בחנוכה‬
‫איננו כי אם הנדיב״‪ ,‬יעץ לחובבי‪-‬ציון‬ ‫תרנ׳׳ד )‪ (1893‬ובו קריאה ללכת בעק­‬ ‫חובבי‪-‬ציון‪ .‬בן‪-‬יהודה היה מן הלוחמים‬
‫לבל ישעו למתמרדים ברוטשילד ״כי‬ ‫בות המכבים‪ .‬בן‪-‬יהודה נאסר ועתונו‬ ‫הקיצוניים לעבודה בשמיטה ובזה הרגיז‬
‫לפי הנראה אותו שלח ד׳ ובו בחר כי‬ ‫נסגר‪ .‬כל בעלי ההשפעה נחלצו לחלצו‬ ‫את פינם והידידות ששררה ביניהם‬
‫יצא דבר הרעיון לפועלו על ידו״‪ .‬הוא‬ ‫והוא שוחרר וגם ״הצבי״ חזר והופיע‪.‬‬
‫גם קיבל על עצמו ברצון תפקיד של‬ ‫ואילו פינם איבד את שארית האהדה‬ ‫הפכה לאיבה קשה‪.‬‬
‫מפשר בין פקידי רוטשילד לאיכרים‬ ‫שרחש לו הציבור החילוני‪ ,‬פרט‬ ‫בשנת ‪ 1890‬יסדו חובבי‪-‬ציון ועד‪-‬‬
‫לביל׳׳ויים‪ .‬הללו לא הפרו את הברית‬ ‫פועל ביפו ופינס קיווה שיעמידוהו‬
‫בראשון‪-‬לציון ובזכרון‪-‬יעקב‪.‬‬ ‫בראשו‪ ,‬אך לא כך היה )אולי בשל‬
‫עם מושיעם‪.‬‬
‫חרף מלחמתו במחנה הלאומיים‪-‬‬ ‫פינס התפרנס עכשיו מתפקידי מזכי­‬ ‫סרבנותו בעניין השמיטה ואיבתו של‬
‫החילוניים לא התכחש לציונות‪ ,‬כבני‬ ‫רות במוסדות הישוב‪-‬הישן‪ ,‬מהוראת‬ ‫מוהליבר(‪ .‬בראש הוועד‪-‬הפועל התמנה‬
‫בריתו החדשים מן הישוב‪-‬הישן ולא‬ ‫תלמוד בסמינר ״עזרה״ בבית‪-‬הספר‬ ‫ולדימיר טמקין‪ ,‬חובב‪-‬ציון חילוני‬
‫בחל לצאת נגד תובנית אוגנדה‪ ,‬יחד עם‬ ‫מחוץ‪-‬לארץ ואילו פינס קיבל באותו‬
‫אחד‪-‬העם‪ ,‬שבו ראה את אויבו הגדול‬ ‫ועד תפקיד של גזבר בלבד‪ .‬לפינס חרה‬
‫מאד שעליו‪ ,‬הוותיק והבקי‪ ,‬להיות כפוף‬
‫ביותר‪.‬‬ ‫לאדם הזר לענייני ארץ‪-‬ישראל ולמסו­‬

‫פתחנו את סיפור חייו של פינס בדב­‬ ‫רת‪ .‬למרות שגם הראש וגם הגזבר‬
‫רי ר׳ עקיבא על הצער שבעסקנות‪.‬‬ ‫השתייכו לאגודת ״בני משה״ שבראשו­‬
‫פינס עצמו נוכח בדבר משהתנסה בעס­‬ ‫תו של אחד‪-‬העם‪ ,‬ממנהיגי חובבי‪-‬ציון‪,‬‬
‫קנות‪ ,‬באמרו שהטיפול בצרכי ציבור‬ ‫אשר שאפה להעמיד את הרעיון הלאומי‬
‫״מביא לבעליו רק בוז וחרפה״‪ ,‬אבל‬ ‫על בסיס רוחני‪ ,‬חתר פינס תחת טמקין‪.‬‬
‫הוא זכה לראות גם פירות לעמלו‪ :‬חלק‬
‫מן המפעלים שטרח בקידומם הגיעו‬ ‫העניינים הידרדרו לשפל שכזה שבשנת‬
‫לשיגשוג עוד בחייו והישוב היהודי‬ ‫‪ 1891‬הוצא פינס מ״בני משה״ בנוכחו­‬
‫כולו‪ ,‬שפינס היה מראשוני בוניו‪ ,‬גדל‬ ‫תו של אחד‪-‬העם שביקר אז בארץ‪ .‬זו‬
‫היתה מהלומה קשה מאוד ומספר עד‪-‬‬
‫והתפתח 'ללא הכר‪ ,‬בטרם העליה‪-‬‬ ‫ראיה לאותו מעמד‪ ,‬כי פינס אמר לו‬
‫הראשונה‪ ,‬לפני ‪ ,1882‬מנה כ‪,25,000-‬‬ ‫כשדמעות בעיניו‪ :‬׳הראית מעולם את‬
‫נפש ואילו בשנת מותו הגיע ל‪85,000-‬‬ ‫פינס בוכה? עכשיו איני יכול לעצור‬
‫נפש‪ .‬ואם בצד השגיו הירבה פינם גם‬
‫לשגות‪ ,‬הרי כידוע ״כשחוטבים עצים ‪-‬‬ ‫בעד הדמעות׳‪.‬‬
‫באותם ימים‪ ,‬בשנים ‪,1891-1889‬‬
‫ניתזים שבבים״‪.‬‬

‫‪11‬‬