Page 163 - דברי יפת לאתר
P. 163
פילודמוס מגדרה' ,על שירים' ,ספר ראשון 161
היצירה 'על שירים' מתעמתת ,בין היתר ,עם הגישה לביקורת הספרות,
שעל פיה יש לשפוט את יצירת הספרות אך ורק על פי מצוינותה הצלילית,
וזאת בלי כל קשר לכתוב בה .במילים אחרות ,בבואנו להעריך יצירת ספרות
עלינו להתמקד אך ורק בצורה ולא בתוכן .שני הפילוסופים המרכזיים שאליהם
מתייחס הקטע שלפנינו הם קראטס ( )Cratesאיש מאלוס ( )Mallosופאוסימאכוס
( )Pausimachusאיש מי ֶלטֹוס .קראטס היה פילוסוף ומדקדק סטואי שפעל
בתקופת שלטונו של תלמי (פטולמיוס) השישי פילו ֵמטור ( 145–180לפנה"ס)
וכתב ,בין היתר ,חיבורים על הומרוס .על פאוסימאכוס איננו יודעים דבר ממקורות
אחרים.
הקריטריון העיקרי לבחירת הקטעים המתורגמים היה טכני :נוכח מצבן הקשה
של המגילות ,גם מהדורתו של יאנקו משופעת בקיטועים ,שרק חלקם משוחזר
ברמה כזאת או אחרת של ודאות .אי לכך בחרתי את הקטעים שהייתה בהם מידה
רבה ככל האפשר של רצף ,כך שנבנה מהלך הגיוני של הטיעון .עם זאת ,עצם
הבחירה ביצירה 'על שירים' אינה מקרית .זהו טקסט חשוב ביותר לא רק בגלל
השפעתו על השירה וביקורת הספרות מתקופת אוגוסטוס ואילך ,אלא גם משום
שהוא מציג תיאוריות מרתקות בתחום האסתטיקה מצד אחד ,ובתחום תורת
הסוגות ומחבריהן מצד אחר.
בהקדמתו המפורטת למהדורה שלו ,יאנקו ,שמקדיש מקום נרחב לדיון
בפאוסימאכוס (עמ' ,)189–165מציין ששורשי הוויכוח בנוגע לשאלת השיפוט
האסתטי בדבר מה שאנו שומעים בכלל ,ובאשר לזיוף מוזיקלי בפרט ,מצויים
כבר אצל הפיתגוראים .חוקרי מוזיקה בעת העתיקה עסקו רבות בשאלת הצלילים
הנעימים ,ובייחוד באלה שלטענתם היו נעימים לאוזן באופן טבעי .לתיאוריות אלה
הייתה חשיבות לא רק בהקשר של המוזיקה אלא גם בהקשר של הבלשנות ,שכן
שאלת נעימותם הטבעית של הצלילים קשורה קשר הדוק לשאלת טבעיותו של
הקשר בין צליל לבין משמעות ,תימה שנמצאת במרכז הדיאלוג 'קרטילוס' של
אפלטון ,המוקדש לאופייה האונומטופאי של השפה היוונית.
מעניינת עצם הטענה שאפשר להתייחס בשיפוט האסתטי של טקסטים למימד
הצורני שלהם בלבד ,תוך כדי התעלמות מוחלטת מתוכנם .זאת ,בין היתר ,משום
שיש בה משהו זר באופן מהותי לתפיסה שלנו את ההרמוניה — ללא ספק מרכיב
מהותי גם בתפיסת האסתטיקה של אנשי יוון העתיקה ורומא — כמבוססת על
הקשר ההדוק בין תוכן לבין צורה .אין ספק שהתפיסה בדבר עליונותו המוחלטת
של הצליל במהלך השיפוט האסתטי הייתה רווחת ,מה שמעיד ,שוב ,שעם כל
הקרבה שאנו חשים כלפי אנשי העולם העתיק ,הם היו גם — אם כי ודאי לא רק —
שונים מאיתנו מהותית.
במקביל לדיון האסתטי פילודמוס מעלה גם טיעון חשוב בנוגע לשאלת
הסוגות .בניגוד לטענתו של אריסטו בפרק הרביעי של ה'פואטיקה' ,שעל פיה
