Page 164 - דברי יפת לאתר

‫‪ 162‬י‪ .‬ביקורת ספרות‬

‫נחלקו הכותבים בהתאם לטבע שלהם לשתי קטגוריות עיקריות‪ ,‬ליוצרי סוגות‬
‫נמוכות וגבוהות‪ ,‬פילודמוס מביא שורה של דוגמאות‪ ,‬כלליות וקונקרטיות‪,‬‬
‫הסותרות טענה זו‪ .‬יש משוררים של שירת ה ֲחָרפות היאמבית‪ ,‬הנמנית עם הסוגות‬
‫הנמוכות‪ ,‬שכתבו שורות שיר של יצירות הנמנות עם הסוגות הגבוהות‪ ,‬ולהפך —‬
‫יש משוררים שכתבו שירה לירית‪ ,‬הנמנית עם הסוגות הגבוהות‪ ,‬שכתבו גם‬
‫יצירות השייכות לשירת ה ֲחָרפות היאמבית‪ .‬דוגמה למקרה הראשון היא המשורר‬
‫ארכילוכוס‪ ,‬ולשני — סאפפו‪ .‬את הדיון בנושא הסוגות פילודמוס ממסגר בהקשר‬
‫של שני קריטריונים מרכזיים‪' :‬בהתאם לטבע' ו'בהתאם לאּומנות'‪ .‬בכך הוא פותח‬
‫פתח לדיון רחב בהרבה מזה המוגבל לדיון המצומצם אך ורק בשאלת הסוגות‬
‫ומחבריהן‪ .‬יתר על כן‪ ,‬כאשר פילודמוס חושף את הסתירה הפנימית בטיעונו של‬
‫פאוסימאכוס‪ ,‬ומראה שאצל פאוסימאכוס עצמו יש דוגמאות לאפקטים הפוכים —‬
‫הנאה או אי‪-‬נעימות — הנובעים מאותם הצלילים‪ ,‬וכאשר הוא מצביע על כך‬
‫שמקורו של ההבדל הוא אך ורק בתוכן‪ ,‬הוא משרטט מהלך מעניין פי כמה‬
‫מזה שהתוו קודמיו האפיקוראים‪ ,‬שטענו לעליונות הטבע על האּומנות‪ .‬שכן מה‬
‫שלמעשה נפתח כאן הוא לא פחות מאשר הדיון המורכב‪ ,‬ולדעתי האינסופי‪ ,‬בכל‬
‫הנוגע ליחסי הגומלין בין הטבע לבין התרבות‪ ,‬דיון שמתחיל‪ ,‬כאן‪ ,‬בהקשר של‬

‫אסתטיקה ושיפוט ספרותי‪ ,‬אך בלי ספק משליך גם על שאלות פוליטיות ואתיות‪.‬‬

‫פילודמוס‪ ,‬מתוך 'על שירים'‪ ,‬ספר ראשון‪1‬‬

‫ואילו אני אחריב את אותם הדברים שעשויים יהיו להיחשב בתור התשתית‬
‫המבנית של הדעה המקובלת‪ ,‬זו אשר עומדת בסתירה גם לדעתי שלי‪ 2.‬ובכן‪,‬‬
‫משהבטיח (פאוסימאכוס) הוכחה לכך ש'המשוררים הטובים גם זוכים במעמדם‬
‫הגבוה וגם מצליחים לשמור עליו אך ורק בזכות צליליהם'‪ ,‬ומשאמר ש'בכתביי‬
‫האחרים ביססתי את הטענה שמסיבה זו רק הומרוס וארכילוכוס ואוריפידס עושים‬
‫את אותו הדבר‪ ,‬וכן סופוקלס ופילוקסנוס‪ ,‬ובנוסף להם גם טימותיאוס פועל באופן‬
‫דומה כאשר הוא מערבב את שיריהם‪ ,‬ואילו עכשיו אני אדון בצליליהם'; ומשייחס‬
‫לדברים אלה עצמם את הקסם האי‪-‬רציונלי‪ ,‬הוא מלמד ש'הסיבה לכך אינה‬
‫רעש‪ 3,‬בהינתן שאמת לאמיתה היא'‪ ,‬הוא אומר 'שאיננו מסוגלים להגות דבר ללא‬
‫שימוש בתנועות‪ .‬שהרי דבר לא נשען עליהן אלא הצליל עצמו‪ .‬שהרי אם נוסיף‬
‫אות אחרת‪ ,‬נוצר הבדל‪ .‬אך אם מישהו מצרף לכיעור של אחת מהן את קיצורן‬
‫של התנועות או את הארכתן‪ ,‬הוא מבחין בהנאה שנובעת גם מרבות מבין שאר‬
‫האותיות כתוצאה מצליליהן‪ ...‬שהרי מה שלא פעם נעים לנו באופן טבעי בגלל‬

‫ההערות לתרגום מבוססות על מהדורת יאנקו‪.‬‬ ‫ ‪1‬‬
‫הכוונה לדעתם של קראטס ופאוסימאכוס‪ ,‬שעל פיה מצוינותה של שורת שיר תלויה אך ורק‬ ‫ ‪2‬‬

‫במצוינות צליליה‪.‬‬ ‫‪ 3‬‬
‫כלומר‪ ,‬הצליל שמשמיעים העיצורים‪.‬‬