Page 173 - דברי יפת לאתר
P. 173

‫מפגשים בין חכמי ישראל והגויים בארץ‪-‬ישראל  ‪171‬‬

‫מאוד‪ ,‬אמור לי מה אראה הלילה בחלום‪ .‬אמר לו‪ :‬תראה שהפרסים יישבו אותך‬
‫ויגררו אותך ויטחנו בך גרעינים קשים (של זית ותמר) ברחיים של זהב‪ .‬הרהר‬

                                                        ‫בדבר כל היום ובלילה ראה‪.‬‬

                                ‫בבלי‪ ,‬סנהדרין לט ע"א (בשילוב כתב היד התימני)‬
‫אמר ליה קיסר לרבן גמליאל‪ :‬אלהיכם גנב הוא‪ ,‬דכתיב 'ויפל ה' אלהים תרדמה‬
‫על האדם ויישן ויקח אחת מצלעותיו'‪ .‬אמרה ליה ברתיה‪ :‬שבקיה‪ ,‬דאנא מהדרנא‬
‫ליה [לאבא]‪ .‬אמרה ליה‪ :‬תנו לי דוכוס אחד‪ — .‬אמר לה‪ :‬למה ליך? — אמרה ליה‪:‬‬
‫ליסטין באו עלינו הלילה‪ ,‬ונטלו ממנו קיתון של חרס והניחו לנו קיתון של זהב‪— .‬‬
‫אמר לה‪ :‬ולוואי שיבואו עלינו בכל יום‪ — .‬אמרה לו‪ :‬לא יפה היה לו לאדם הראשון‬
‫שנטלו ממנו צלע אחת ונתנו לו שפחה כמותי לשמשו? — אמר לה‪ :‬הכי קאמינא‪,‬‬
‫אלא לשקליה בהדיא! [כתב יד ת'‪ + :‬בפרהסיא קמיה] — אמרה ליה‪[ :‬כתב יד‬
‫ת' ‪ +‬אם כן מאיסה באפיה] אמרה להו‪ :‬אייתו לי אומצא דבישרא‪ ,‬אייתו לה‪.‬‬
‫אותבה תותי בחשא‪ ,‬אפיקתה‪ ,‬אמרה ליה‪ :‬אכול מהאי! — אמר לה‪ :‬מאיסא לי‪— .‬‬

          ‫אמרה ליה‪ :‬ואדם הראשון נמי‪ ,‬אי הות שקילה בהדיא — הוה מאיסא ליה‪.‬‬
‫תרגום‪ :‬אמר קיסר לרבן גמליאל‪ :‬אלוהיכם גנב הוא‪ ,‬שהרי כתוב 'ויפל ה'‬
‫אלהים תרדמה על האדם ויישן ויקח אחת מצלעותיו'‪ .‬אמרה בתו של הקיסר לרבן‬
‫גמליאל‪ :‬הנח לו‪ ,‬אני אענה לאבא‪ .‬אמרה לו‪ :‬תנו לי דיין אחד‪ .‬אמר לה‪ :‬דיין למה‬
‫לך? אמרה לו‪ :‬שודדים באו עלינו הלילה ולקחו מאיתנו כד של חרס והניחו לנו‬
‫במקומו כד מזהב‪ .‬אמר לה‪ :‬הלוואי שיבואו עלינו בכל יום‪ .‬אמרה לו‪ :‬לא יפה היה‬
‫לו לאדם הראשון שנטלו ממנו צלע אחת ונתנו לו שפחה כמותי לשמשו? אמר‬
‫לה‪ :‬כך כיוונתי לומר‪ :‬שיקח את הצלע בפרהסיא‪ .‬אמרה לו‪ :‬אם כך היה עושה‪,‬‬
‫הייתה נמאסת בפניו‪ .‬אמרה להם‪ :‬הביאו לי חתיכת בשר‪ .‬הביאו לה והניחה אותה‬
‫תחת בית השחי שלה ואמרה לו אכול מזה! אמר לה‪ :‬זו מאוסה עלי‪ .‬אמרה לו‪:‬‬

                  ‫ואדם הראשון גם כן אם היה נוטלה בפומבי הייתה מאוסה עליו‪.‬‬

                                                             ‫בבלי‪ ,‬סנהדרין לט ע"א‬
‫אמר ליה קיסר לרבן גמליאל‪ :‬כתיב 'מונה מספר לכוכבים'‪ ,‬מאי רבותיה? אנא‬
‫מצינא למימנא כוכבי! אייתי חבושי שדינהו בארבילא‪ ,‬וקא מהדר להו‪ ,‬אמר ליה‬
‫מנינהו! — אמר ליה‪ :‬אוקמינהו! — אמר ליה‪ :‬רקיע נמי הכי הדרא‪ .‬איכא דאמרי‪,‬‬
‫הכי אמר ליה‪ :‬מני לי כוכבי! — אמר ליה‪ :‬אימא לי ככיך ושיניך כמה הוה! שדא‬
‫ידיה לפומיה וקא מני להו‪ ,‬אמר ליה‪ :‬דאיכא בפומיך — לא ידעת‪ ,‬דאיכא ברקיעא —‬

                                                                               ‫ידעת?‬
‫תרגום‪ :‬קיסר אמר לרבן גמליאל‪ :‬כתוב 'מונה מספר לכוכבים' (תהלים קמז)‪,‬‬
‫מה גדולה בכך? גם אני יכול למנות כוכבים! הביא (רבן גמליאל) חבושים‪ ,‬הטילם‬
‫בכברה‪ ,‬סובב אותם ואמר לו‪ :‬עכשיו ספור אותם! אמר לו (קיסר)‪ :‬תעמיד אותם‪.‬‬
   168   169   170   171   172   173   174   175   176   177   178